לרגל החג, כמה מהכותבים האהובים עליי בעברית מנסים להשיב את התשוקה וחוזרים אל אלבום מן העבר לבחירתם, עם זכרונות ממשיים לעידן שבו היה תוקף למוצר פיזי שהיה וגדל שם איתך. אלבום שהוא יותר משיר מזדמן ששמעת ועברת הלאה, תולדה של זילות החומר וההיצע האינסופי בעידן הדיגיטלי. אלבום שהיה שלך והתמסרת אליו. והפעם: פני ברסימנטוב, הלא היא קסטה המהוללת, חוזרת אל "Presence" המיתולוגי של לד זפלין.
בפרקים הקודמים:
א. יאיר יונה על "עשרים וארבע שעות" של בנזין.
ב. ניר גורלי על "פצעים ונשיקות" של מוניקה סקס.
ג. יהוא ירון על "Real Life" של Magazine.
***
רקע
בסרט התעודה המקסים על צלם הרוק Bob Gruen (צפיית חובה לקוראי הבלוג הזה) אומר ג'סי מאלין על הצילום המפורסם של לד זפלין לצד המטוס הפרטי שלהם:
"…אמרתי: "יש להם מטוס?! הם בלי חולצה, עומדים שם…" בזמנו לא היה אינטרנט, לא היו אפילו כתבי עת ולא ביוגרפיות וסרטי תעודה. הסתכלת על צילום וחשבת עליו הרבה זמן. חשבת על התעלומה".
ההלם בעשור הראשון לחיי
אחות קטנה לשני אחים גדולים, רוצה או לא רוצה, שומעת את המוזיקה שהם שומעים (במיוחד כשיש פטיפון רק בסלון ועוד לא המציאו את הווקמן). אבי מאד אהב את לד זפלין. רפי אהב מוזיקה אחרת. לפעמים האחים שלי קנו את אותו תקליט פעמיים. הם בעלי טעם שונה, אבל לעתים כששניהם רצו להאזין לאותו תקליט, כנראה במקום לריב הם פשוט קנו שניים. חלק מזוגות התקליטים האלה שמורים אצלי באוסף עד היום.
יום אחד רפי הביא הביתה את Presence, ולמען הסר ספק שזה העותק שלו רשם בטוש שחור על העטיפה "רפי". זה היה פלא ולא משהו שחשבתי שיכול להיות אפשרי. רפי?! שמאזין רק לפרוגרסיב של ELP, פינק פלויד וג'טרו טול? חתימה שהיתה בסך הכל סימון טריטוריה בעצם גם היתה חותמת שאין חוקים בטעם מוזיקלי. בכל אופן, הסקתי שאם הגענו למצב שאפילו הוא קנה לד זפלין כנראה שזה אלבום ממש מיוחד.
לא ברור כמה שעות מהחיים ביליתי בהתבוננות בעטיפת Presence/רפי, במצטבר זה בטוח מגיע לימים. כי למרות שבפנים יש תקליט אחד, משום מה העטיפה נפתחה לשניים כמו באלבום כפול. מדובר בעטיפה אינסופית שהיא אלבום עם לא פחות מ-11 תמונות! בכל אחת מהן מופיע אותו חפץ שחור מסתורי. לא שאלתי אף אחד מה זה אבל שנים הטריד אותי מה החפץ השחור הזה עושה ולמה הוא קשור ללד זפלין.
אפשר להגיד שחקרתי את עטיפת האלבום הזה, אני מכירה בדקדקנות את כל 30 הפרצופים שמופיעים בה והיא צרובה לי בתודעה יחד עם המילה "רפי" באופן אינהרנטי גם כשאני עוצמת עיניים.
ההלם בעשור השני לחיי
אבי הלך שנים עם החולצה הזאת והתמונה של האיש הערום עם הכנפיים היתה תלויה גם בחדר שלו.
זה היה מבחינתי הסמל של לד זפלין ורק שלה. קשה לתאר איזה קצר במוח הרגשתי כשמצאתי בספריה תקליט של להקת Bad Company ועליו את "הסמל של לד זפלין" בדיוק כמו באלבום Presence /רפי.
הבנתי שכל מה שידעתי עד עכשיו היה כעורבא פרח, אייקונים משפחתיים וסמלי ילדות התפוררו. התקליט של Bad Company כל כך חשוד בעייני ובעצם עד היום הוא יושב על המדף בלי שהאזנתי לו פעם אחת.
ההלם בעשור השלישי לחיי
- אם מסתכלים על העטיפה במבט בוגר ושפוי ולא מזוגג ומעריץ מגלים בעין בלתי מזויינת שתמונת החפץ השחור נגזרה והודבקה על צילומים קיימים, שלא קשורים בשום דרך ללד זפלין.
- העטיפה עוצבה על ידי המעצב הנודע Storm Thorgerson, והחפץ השחור הוא מקסימום סוג של מחווה לאובליסק של סטנלי קיובריק בסרט אודיסאה בחלל 2001.
- האיש הערום עם הכנפיים הוא לוגו של חברת תקליטים ולא סמל של להקה. אמנם הלייבל, הקרוי Swan Song, שייך ללד זפלין ופיטר גרנט, אבל היו עוד מלא להקות שעל התקליטים שלהן הוא הופיע.
- Presence הוא האלבום הכי פחות מוצלח של לד זפלין.
כתבת מ ק ס י ם! ממש החזרת אותי לסבנטיז. הימים שבהם תקליט, אלבום, היה בעל חשיבות אדירה לחיינו.
.
1. "…Presence הוא האלבום הכי פחות מוצלח של לד זפלין" – אבל הוא כולל את אחד הקטעים הכי מוצלחים שלהם: Tea For One
2. "האלבום של Bad Company שוכב בלי שהאזנתי לו פעם אחת" – הגיע הזמן להתחיל. האלבום Desolation Angels יצא ב-1979, השנה שבה יצא האחרון של לד זפלין (ו-1979 היא שנה חשובה ומשמעותית בכלל, בתולדות המוזיקה). באלבום הזה של באד קומפני נמצא השיר Gone, Gone, Gone שכתב והלחין בוז בארל (הסולן המיתולוגי של קינג קרימזון באלבום איילנדס).
3. גם אני יכול לזקוף לזכותי שעות של בהייה ממושכת בעטיפה של Presence – תמיד היתה לי תחושה מטרידה, עוכרת-שלווה, ששוררת שם, בתמונת השלמות הגמורה של חופשה וכולם לבושים יפה, אבא-אמא-בן-בת, ארוחת בוקר, מרינה עם סירות מעבר לחלון. המרינה הזו, מאחורי המשפחה הסועדת, היא מרינה מלאכותית שנבנתה במיוחד עבור תערוכת סירות, בתוך האולם הגדול של ארל'ס קורט בדצמבר 1974. חמש שנים אחר כך, פינק פלויד יופיעו באותו אולם ממש עם מופעי "החומה" שלהם.
4. ג'ורג' הארדי היה מועמד לפרס הגראמי על עטיפת .Presence בשנת 1977
לא זוכרת אם הגבתי או לא, אז הנה אני מתעלקת אולי. יופי יופי של פוסט. מומלץ.
[…] « האושפיזין: פני ברסימנטוב על "Presence" […]
[…] ד. פני ברסימנטוב על "Presence" של לד זפלין. […]
[…] ד. פני ברסימנטוב על "Presence" של לד זפלין. […]
אני קורא באיחור (לא הספקתי) את כל פרוייקט האושפיזין..
שמחתי מאוד על הפרק הזה . תודה!
מעולה! תמיד נחמד לקרוא שהמחשבות הפרטיות שלי חלפו גם בראשה של מישהי אחרת (ע"ע הסמל שהוא רק של לד זפלין).