[מהדורה מיוחדת של הבלוג לרגל שבוע הספר!]
הכרתי בתקופת התיכון אחד בשם איתי, חבר של חברים. היו לנו הרבה חברים משותפים שהיינו מטיילים ביחד המון, וכך יצא שגם אני התחברתי איתו. הוא היה גדול ממני בשנה ולמד במגמת תיאטרון בעירוני א'. הוא גר ביפו בבית ישן ומהמם עם תקרות גבוהות בטירוף, והמיטה שלו בחדר היתה בגובה 3-4 מטר מעלה לרצפה לדעתי, עם עוד הרבה לאן להתמתח כשקמים. הוא היה רוכב על חד אופן לכל מיני מקומות, הרבה לפני שהתחילו כל הג'אגלרים למיניהם לכבוש את תל אביב בשנות התשעים. באופן כללי, הוא היה בנאדם די מגניב. לא ראיתי או שמעתי ממנו כבר קרוב לעשרים שנה, אבל מישהו ממכריי סיפר לי שהוא מנחה עכשיו קורסים של בנייה אקולוגית מחומרים שבטבע בקוסטה ריקה או גוואטמאלה, והוא גר כבר כמה שנים עם אישה וילד בבית בבמבוק ותבן באמצע היער שהוא בנה במו ידיו. סולידי.
פה בערך מתמצה כל מה שאני יודע על הבחור היום, וסך הכל נשמע לי די הגיוני. הדבר היחיד שלא הזכרתי זה שהיתה למשפחה שלו ספריה ענפה של ספרים בשירותים, שם בבית ביפו. כמעט תמיד אלה לא היו ספרים סטנדרטים (היה שם גם ספר אורחים עבה נורא, שכל אורח בשירותים היה כותב בו סיפור או שיר או שירבוט; אחרי 100-200 עמודים זה כבר באמת דבר מרשים). אבל מה שמשך את תשומת ליבי היה ספר אחד, מיוחד. הוא היה די ישן ומרופט, וקראו לו "מכףראש ועד רגלאצבע". היתה לספר עטיפה ביזארית לאללה, והיה מאוייר עליה יצור מוזר ומפתיע (מאוחר יותר גיליתי שהוא נקרא "שוקרן בלתי מצוי").
היצור הבדיוני הזה עורר את סקרנותי, ומצאתי את עצמי יושב במשך דקות ארוכות וסוקר עשרות רבות של חיות שמעולם לא נבראו ומאויירות בכישרון מופתי. כתב ואייר אותו קורט הלבריטר, סטיריקאן וקריקטוריסט גרמני יחסית אנונימי בשנת 1975. הספר (מצחיק בטירוף) תורגם באופן מפתיע לעברית ב- 76' ויצא בארבע מהדורות עד שהפסיקו להדפיס אותו ב- 80', שנתיים לאחר מותו של הלבריטר. תרגם אותו בכשרון כביר (כביר!!!) אהרון בר, סופר, מו"ל ומי שגם תרגם מאוחר יותר את "שלושה בסירה אחת" המהולל. לכל אחת מהחיות יש תיאור לקסיקאי בדמיון פרוע לחלוטין והזוי כאחד. למדתי להכיר חיות כמו "יאורן סוסרגלי בלתי מזיק", "גדלאזן אפרכסתי" או "פטרין האצבעות המשתעשעות" (אל תנסו לנחש למה).
חיפשתי את הספר המון המון זמן בחנויות. על חדש כמובן שאין מה לדבר (גם עותקים חדשים בגרסא האנגלית מגיעים באמאזון לסכומים אסטרונומיים), אבל בסוף שנות התשעים צלחה ידי לאתר עותק בודד בעברית בחנות ספרי יד שניה בתל אביב. יצא גם חלק המשך – לקסיקון כלי נשק בדיוניים בשם "משורצאבק עד צבתענק" (עדיין נהדר, אם כי קצת פחות מוצלח מהכרך של החיות לטעמי). כל מי שראה אצלי את הספר בבית והתחיל לדפדף, סיים עם חיוך גדול. את הפריט הנדיר הזה, אלמלא היתה לו כזו עטיפה שמושכת את העין, כנראה שלא הייתי מכיר לעולם.
מכיוון שהוא לא מודפס כבר שנים רבות, אני מרשה לעצמי לשתף אתכם עם כמה חיות נבחרות – שווה להגדיל את התמונות ולקרוא גם את הטקסטים. עשו לעצמכם טובה והשיגו לכם עותק משלכם. אני אוהב את שבוע הספר!
תוספת מאוחרת: מסתבר שיש עוד כמה שמחפשים את הספר בנרות. מפעם לפעם מישהו מציע למכור עותק, ואפשר גם להשאיל אותו בספריה העירונית של כרמיאל (הידד!).
סיפור, כיסוי. 