דניאלה ספקטור\דניאלה ספקטור, 2009
בואי אל גני גנים
תראי
טבע שלי
והנה אני
גדל פרא.
מתוך "גני גנים"
קודם כל: שימו פליי
דבר העורך: דניאלה ספקטור היא אחת ההפתעות הנעימות של השנים האחרונות במוסיקה הישראלית בעיניי. צריך להאמין ולהיות בטוח בעצמך כשניגשים ליצור אלבום שהוא כל כולו על טהרת האומן עצמו, ובמקרה הזה ההימור יותר מהשתלם. ספקטור, בשירתה בצלילים הגבוהים, מצליחה לרגש אך עדיין להיות קפדנית ומדויקת, שרה ברכות ובעדינות אבל בלי להתחנחן. יש משהו מאוד נעים, מרגש, מתומצת ומדויק באלבומה של ספקטור (גם רונה קינן נעה בלא פחות מיומנות על התפר הזה) ותשעת שירי האלבום (לפעמים זה בדיוק כמה שצריך!) בהחלט ממכרים והשאירו טעם של עוד לקראת האלבום הבא. גם עטיפת האלבום היא פשוטה ונעימה אך מאוד מדויקת הולמת, וקולעת בדיוק לנקודה לטעמי.
במה מדובר: אלבום הבכורה של דניאלה ספקטור יצא בשנת 2009 וזכה לשבחים מקיר לקיר. ספקטור כתבה והלחינה את כל השירים, ועיבדה את רובם בעצמה. על ההקלטות, המיקסים וחלק מהעיבודים אחראי בעלה, בן ספקטור. שירתה של ספקטור מאוד מוקפדת ומדויקת, ומצליחה להעביר הרבה סאבטקסט מעבר למילים היפות שכתבה. מרבית הלחנים שקטים ועדינים, ומשאירים מקום למילים להישמע היטב. מתוך האלבום שוחררו הסינגלים "הכוכב הזה מת" ו"הירושימה".
על הסט
אז ככה:
העטיפה מציגה את ספקטור צנועה ומצונפת, משפילה מבט בטבע הפתוח. החיבור בין ספקטור לגלית מרציאנו, מעצבת העטיפה, החל כשמרציאנו עיצבה את ההזמנה לחתונתה של דניאלה עם בעלה בן. ספקטור, שהתחברה לסגנון של גלית, ביקשה שתעצב עבורה גם את עטיפת האלבום.
הצילומים נערכו בסמוך להוד השרון, מחוץ לעיר. "היה לכולם ברור שהצילום צריך להיערך בחוץ" מספרת מרציאנו. "לא בנוף אורבני, אלא נדרש חיבור לטבע. תחושה של מקום רחוק קצת". הכתיבה של דניאלה ספקטור משדרת משהו מאוד עדין וצנוע, והיה נסיון לתפוס את האלמנטים הללו בצילום.
רישומי עצים
לצד התמונות של דניאלה בחוברת, ניתן למצוא גם ציורים עדינים של עצים. ציורים אלה מבוססים על סקיצות ורישום ראשוני שיצרה דניאלה בעצמה. "כל העצים באים לייצג איזה סיפור", מציינת מרציאנו. "לא סיפור עם נרטיב ועלילה, אלא יותר סיפור המעביר אווירה מסוימת. הן בתמונות והן ברישומים נעשה שימוש בסקלת צבעים לא רוויה, כמעט אנמיים, אך עדיין מצליחים להעביר עושר שכזה. זה פשוט התחבר היטב עם המוזיקה".
דניאלה ספקטור, "דניאלה ספקטור", 2009. עיצוב – גלית מרציאנו. צילום – אלין לב הר.
סיפור, כיסוי. 
להשאיר תגובה