"תראו איך שהיא מנגנת
כמו לא מרגישה את הסכין בגב
אגב היא תמיד נאמנה לו
בגלגול הזה ובגלגול שלפניו
הרבה מלכים לטשו בה עין
היא לא אחת שמפירה בריתות
כרותות לה שפתיים
שיבשו מרוב תחינות וטענות
סגולה סגולה
את לא יכולה להיות כמו כל הבנות
מה את מחפשת ברחובות
כל כבודך בת מלך שכמותך הוא פנימה
הואילי להפנימה"
מתוך "סגולה", מילים שולי רנד
קודם כל: שימו פליי
דבר העורך:
בעצם למה אתה צריך לכתוב טקסטים? למה לא להלחין את שירי דוד המלך, כמקובל במוסיקה החסידית?
"כי אתה לא דוד המלך. אתה צריך לדבר מהחוויה האישית שלך. ר' נחמן מדבר על זה. פעם מישהו שאל אותו איך הוא אמור למצוא את עצמו בפסוקי תהילים, למשל כשדוד אומר על עצמו שהוא חסיד. ר' נחמן הסביר לו: יש בך נקודה טובה, תתחבר אליה. בנקודה הזאת אתה בבחינת חסיד. זו הדרך להתחבר לטקסטים של דוד המלך. אבל בטקסט אישי אתה כותב בדיוק בהתאם לנפש שלך, והשומעים יכולים להתחבר לחוויה שלך".
[שולי רנד, בראיון לעמנואל שילה, 2008]
שולי רנד הוא בעיניי הסוד הכמוס הכי מצליח של השנים האחרונות. זאת טענה קצת סובייקטיבית ולא מבוססת, אבל אני אנסה להסביר. כל מי שדיברתי איתו על האלבום הזה (מדגם לא מייצג בעליל, מצטער) נופל לאחת משתי קטגוריות:
(1) שולי רנד? זה לא הזמר החרדי הזה? (לפעמים גם: רגע, זה ההוא מ"אושפיזין", לא?) לא יודע, אני לא כל כך בקטע של זמירות וכאלה.
(2) שולי רנד? איזה דיסק מעולה! למה הוא לא מוציא עוד?
זה מסביר את עניין הסוד הכמוס. ולמה הכי מצליח אתם שואלים? כי אחרי פחות מחמישה חודשים חצה את קו ה- 60,000 עותקים, הרבה מעבר לאלבום פלטינה בארץ. וזה עניין לא מבוטל לתקליט בכורה בישראל, בוודאי לאמן שלא מתעסק ברגשות יותר מדי, או שאינו ניזון מהטקסטים של יוסי גיספן (אני כבר לא יודע מה עדיף, בחיי). אחרי שנה וחצי של הפצרות מזדמנות מצד אנשים בקטגוריה מספר (2), הייתי מוכן סוף סוף לקחת את הדיסק לסיבוב והתביישתי על המחסומים המיותרים שהצבתי קודם לכן.
הטקסטים של שולי רנד נהדרים, וזו כתיבה שקשה שלא להתאהב בה. רנד נוגע בעדינות ובזהירות בקשר בין האדם למקום, ולא פחות בקשר בין אדם לחברו. הרצון לדייק במילים, אם להשתמש במילותיו של אביתר בנאי, הביא את היוצר להשתמש בשפה אחרת מכפי שאני התרגלתי לשמוע. בהרבה ענווה וכנות בורר רנד את דבריו, והוא מתנסח כפי שרק הוא מסוגל. אז נכון שהשירה קצת לוקה בחסר, והלחנים לרוב די פשוטים, אבל זה מתגמד בסופו של יום. האלבום עדיין מצליח לאתגר, לעורר מחשבה ולסקרן את המאזין, כשנקודת המבט של שולי חדשה ומיוחדת. כמו שיריו של מאיר אריאל, אין שום דרך לדעת מתחילתו של משפט איך הוא עומד להסתיים, וכמעט תמיד זה יוצא יותר מוצלח מכפי שהייתי מעלה על הדעת.
אבל מעל כל אלה – אני פשוט מאוהב בעטיפה הזאת, שמשאירה למתבונן הרבה מקום למחשבה ולפרשנות אישית. ואפילו יש סיפור טוב!
במה מדובר:
הקריירה של שולי רנד לאורך השנים היתה בעצם קריירה של שחקן. אחרי חזרה בשאלה ולימודי משחק בניסן נתיב, השתתף רנד במספר רב של הצגות וסרטים (בהם התפקיד הראשי ב"החיים על פי אגפא", שזיכה אותו באוסקר הישראלי). עם חזרתו בתשובה, הצטרף לחסידות ברסלב, ויצר את הסרט (הקטן אך מקסים) "אושפיזין". ב- 2008 הוציא את האלבום "נקודה טובה" באופן עצמאי ובתמיכת קרן קשת. לאלבום היו שותפים בין היתר אסף אמדורסקי, קרני פוסטל וניצן חן-רזאל. מרבית הטקסטים הינם בעלי אופי דתי, ומבוססים על תורתו של רבי נחמן מברסלב. מתוך האלבום שוחררו בין היתר הסינגלים "המשורר" (על הקשר שלו עם חנוך לוין), "נקודה טובה" (עם אהוד בנאי) ו"אייכה".
אז ככה:
עטיפת האלבום היא פרי שיתוף פעולה של אוהד רומנו, צלם ותיק ומוביל בתחום, ושל דורון עדות, כנראה הסטודיו הגדול ביותר לעטיפות תקליטים בישראל. עבודת הצוות יצרה את אחת העטיפות המסקרנות הזו, שסיפורה מיוחד לא פחות.
"כמו כל הדברים הטובים, הכל יצא כמו שיצא די במקרה", מספר רומנו. "לשולי יש איזשהו עניין עם בריכות. הוא די פחד מהן, וזה היה רעיון שלו לצלם בבריכה את עטיפת האלבום". הלוקיישן שנבחר היה בבית של חבר, שמאכלס גם בריכה בחצר שלו. עלו כמה רעיונות של וריאציות על עטיפת התינוק של נירוונה, כאשר ייעשה שימוש במגילה במקום השטר בתמונה המקורית. "מהרגע הראשון של הצילומים הובהר לנו שהתקציב הוא יחסית מוגבל. על מנת לצלם מתחת למים הייתי צריך לאטום את המצלמה שלי בקייס עמיד למים, עניין של אלפי דולרים. גם אופציה של לשכור ציוד מתאים לא היתה על הפרק"
אלא שאז מישהו נזכר שהוא נתקל באתר אינטרנט של חברה בשם LUMO, שמוכרת מצלמות עין דג ועוד כל מיני מצלמות לא שגרתיות. "היו שם מצלמות עם ארבע עיניות, כל אחת עם פילטר אחר – דברים מוזרים. אבל מה שחשוב לענייננו – היתה שם מצלמה ייעודית לצילום תת מימי, והיא עלתה איזה 50 דולר. הזמנו אותה, ותוך כמה ימים היא הגיעה". אל יום הצילום הגיע רומנו בחששות. "המצלמה אינה דיגיטלית, ואין שום דרך לדעת איך יוצאות התמונות אלא רק בדיעבד. זה במיוחד קריטי לצילום קשה מסוג זה שדורש תזמון, דיוק ואפשר לומר שהיה הרבה חוסר ודאות. אפילו אי אפשר לשלוט בפלאש במצלמה הזאת – היא היתה מחליטה לבד".
בדרך כלל מבקש רומנו לקבל את הדיסק טרם מועד הצילום, על מנת להכיר ולהתכונן לצילום בצורה טובה יותר. הפעם הדבר לא התאפשר, ורנד השמיע אותו ברמקולים באתר הצילום תוך כדי עבודה. "כולם נכנסו לאווירה, זה הכתיב את הצילום והיה פשוט מדהים". רומנו צלל מתחת למים, מוכן לתזמון הצילום, בעוד ששולי התגבר על הפחד וקפץ לבריכה. על מנת שהכובע לא יעוף ("שאלה נפוצה", אומר רומנו) קשרו אותו בחוט גומי, כמו במסיכות של פורים. אחרי כמה קפיצות, רנד החל ליהנות מכל הסיפור, התחיל לצלול בבריכה והאווירה הייתה הרבה יותר משוחררת. את יתר התמונות שמחוץ למים צילם רומנו כבר במצלמה האישית שלו.
"אחרי שראינו את התמונות מהקפיצות למים, היה ברור שזה מדבר בשפה של האלבום, וזה מה שצריך להיות על העטיפה. צילמתי לא מעט עטיפות, אולם זו הראשונה שהגיעה למעמד של אלבום זהב, כך שהיא משמעותית מאוד עבורי. אני חושב שזו ההוכחה שלפעמים הפשטות והספונטניות עושים את העבודה יותר מאשר שעות של הכנה לתצלום מדויק ומוקפד עד הפרט האחרון"
שולי רנד, "נקודה טובה", נענע דיסק, 2011. עיצוב – סטודיו דורון עדות. צילום – אוהד רומנו [כל התמונות לקוחות מאתרי הבית של עדות ושל רומנו, ועל כך הקרדיט והתודה]
מרתק, כרגיל.
שולי רנד? איזה דיסק מעולה! למה הוא לא מוציא עוד?
אכן דיסק מעולה
מחזק את ידיה של התגובה הראשונה
אלבום מדהים, גם אני מאד אוהב אותו.
אתרעם על הדבר השלילי היחיד שכתבת:
השירה לוקה בחסר? נדיר למצוא זמר עם קול עמוק כמו של רנד והבעה רגשית כל כך צלולה וממוקדת.
הזכרת את אביתר – רנד לגמרי בליגה שלו מהבחינה הזו.
נהדר ומפתיע – הגילוי שמדובר במצלמת לומו (LOMO, אגב, ולא כפי שכתוב בפוסט).
מקסים, מוסיקה ותמונה .
בקטנה -קצת משעשע לקרא שצילום במצלמה לא דיגיטלית מלחיץ את הצלם ..לפני לא כלכך הרבה זמן ,ממש כלום זמן ,לא היו מצלמות דיגטליות,וצילמנו רק בפילים,אני בטוחה שגם הצלם כאן בעל נסיון ,בטח דבריו הוצאו מהקשרם בטח הערת שוליים שקיבלה מקום.
בפאנל על עטיפות אלבומים בכנס המוזיקה של הייניקן (שעליו אפשר לקרוא כאן: http://yael.haoneg.com/general/2343) הסיפור סופר מכיוונו של דורון עדות. הוא סיפר שהכוונה במקור היתה צילום של הזמר על שפת הבריכה, באופן שנראה מאוד לא קשור לאווירת הדיסק, ובהברקה של רגע פתאום עלה הרעיון לצלם את שולי בתוך הבריכה, מתוך המים, ולא סתם עומד לידה.
וכן, בהחלט עטיפה נאה.