Feeds:
פוסטים
תגובות

Archive for מרץ, 2013

אני מארח היום את הקורא המסור וידידי טל סולומון ורדי (והכותב של הבלוג השכן מאחורי הכלים). טל עבד בחודשים האחרונים על פרויקט אישי שעוסק בצילום מחודש של עטיפות אלבומים ישראליים. לי זה הזכיר קצת את עבודתו המגניבה של בוב איגן באתר PopSpots, שאני מציע לכולכם לדפדף קצת ולהתרשם. הנה טל כאן לספר לכם על הפרויקט המעניין שלו:

***********

reCover היא סדרה של שלושה אלבומים שהצילום המקורי של המקום הוחלף באחד עדכני. השינויים והרפרנס בין הצילומים מציגים את 'אובדן התמימות' בין המוזיקה והמציאות הישראלית משנות השמונים-תשעים לעומת מה שקורה כאן היום.
mashina_small

הרעיון להתחיל את הפרויקט reCover היה נעוץ למעשה בעטיפה של 'משינה 3' – עליו מופיע צילום חזית של הבניין ברוטשילד 96 בתל אביב שמשינה בחרו בו מתוך מבחר צילומים של ברי פרידלנדר המוכשר. הסיפור מאחורי האלבום די משעשע – בהתחלה הוא לא צלח את המבקרים והקהל, ורק אחרי כמה שנים כמעט חצי מהשירים שם נהיו ללהיט בהופעות – 'אהובתי', 'שלג צח', 'ברחובות שלנו', 'שלמונזה', 'פולארויד'.

העטיפה המקורית של "משינה 3"

העטיפה המקורית של "משינה 3"

כשעוד הייתי בגיל הטיפש-עשרה, העטיפה הזאת משכה אותי מאוד. הכניסה לבניין ברוטשילד 96 היתה מסתורית ביותר. לא ניתן לנחש לפי הצילום במה מדובר, מי גר שם ומה מתרחש שם ביום-יום. לפני כמה שבועות חזרתי לצלם שם במסגרת הפרוייקט, רגע לפני שנהיה חשוך לגמרי, כדי להשיג תאורת בין-ערביים. מסתבר שהמקום עבר שיפוץ חזית יסודי, אך עדיין שמר יחסית על המבנה המקורי.

כיום הוא מלון בוטיק 'רוטשילד' (שם מקורי), אשר שיפוצו הסתיים לא מזמן ב-2012. את החלל הפנימי ניתן לראות כאן. ברגע שהגעתי לשם, שמתי לב לכמה אלמנטים ששירתו מצוין את הפרוייקט והעצימו את תחושת 'אובדן התמימות' שניסיתי להעביר בשלושת הרימייקים שביצעתי:
המצלמה הנסתרת – 'האח הגדול' שחונק אותנו; הדלתות הסגורות – חוסר הפתיחות לקבל דיסטורשן ומוזרות בקהל הרחב, לעומת הניינטיז; האינטרקום המשוכלל – קר ולא מזמין; השיפוץ של המקום – תחושת היוקרתיות והבוטיק יוצרת ניכור. לאחר שהורדתי את התמונות למחשב בחרתי את המוצלחת ביותר והלבשתי אותה באופן כמעט זהה לחלוטין על התמונה המקורית. לשמחתי הדימוי עבד כמו שציפיתי.
***
zikney_small
זקני צפת היתה העטיפה השנייה שהחלטתי לצלם מחדש. אלבום הבכורה שלהם, כך מסתבר, לא מיוצר יותר. מאוד מאוד נדיר למצוא אותו ואף על פי כן החלטתי לצלם אותו מחדש. מעבר לסאונד המעולה שלו והטריות הנערית הזאת של מאור כהן וחבריו ללהקה – העטיפה שלו תופסת אותך ישר. בעטיפה מופיע תצלום של חברי הלהקה בחוף הים בת"א ופצצת אטום ברקע. כאמור, אחרי שנכתב כאן בבלוג פוסט על העטיפה שלו, בכלל נדלקתי על הרעיון.
העטיפה המקורית של "זקני צפת"

העטיפה המקורית של "זקני צפת"

בפן הטכני, היה מאוד מסובך להשיג סריקה איכותית של העטיפה. שיגעתי את דרור נחום (שאין לו את האלבום), מאור כהן (לא השיב), חברת NMC (התעלמו) ועוד דמויות מוכרות הקשורות לרוק הישראלי שלא נתנו מענה. בסופו של דבר גיאחה (עונג שבת) עזר לי כשהעלה ציוץ בטוויטר ודרכו הגעתי למעשה לחבר יקר ואדם מרתק – דובי שרגא (הקונכייה). דובי מצא סריקה איכותית באתר של נוגה תקשורת.

רגע לפני שהשמש התרסקה אל תוך הים נסעתי לחוף ירושלים הסמוך למגדלי האופרה, התאפסתי על המבנה שמעליו נמצא הפיצוץ הגרעיני בתמונת האלבום (הוא היחיד שם בנוף שלא השתנה) וצילמתי. ברפרנס לאחור, ניתן לראות לא מעט מגדלים חדשים שצצו ונגסו בחוף. בנוסף, החוף ריק, בניגוד לניינטיז – שאז ילדים היו משחקים בים ולא תקועים במחשב. שני האלמנטים הללו התחברו למוטיב של 'אובדן התמימות'.
 ***
shem-tov-lev_small
'התעוררות' של שם טוב-לוי הייתה העטיפה השלישית שהחלטתי לצלם מחדש. לאחר שמצאתי עותק חתום שלו (בהקדשה לאמא שלי) בספריית התקליטים בבית, שמעתי אותו בפטיפון והתחברתי מיד. מן עצב מהול בשמחה. שני השירים המוכרים ממנו הם 'יכול להיות שזה נגמר' ו-'שובי לביתך'. ניגשתי לקפה תמר, שבו צולם שם טוב-לוי אוכל ארוחת בוקר תל-אביבית (הרבה לפני עידן ארומה), ובמקום המדויק שבו הוא ישב בצילום ישבה בחורה חביבה שעבדה במחשב הנייד שלה. ביקשתי ממנה בנימוס אם היא יכולה לקום לכמה רגעים כדי לצלם את המקום, והיא שמחה שסוף כל סוף תוכל ללכת לשירותים בלי לפחד שיגנבו לה את המחשב. מצאתי את הזווית המדויקת וצילמתי.
העטיפה המקורית של "התעוררות"

העטיפה המקורית של "התעוררות"

בבית, כשפרקתי את התמונות מהמצלמה, גיליתי כמה שינויים שבוצעו במקום על אף שהצורה המקורית נשמרה. מסגרות החלונות נצבעו בשחור, הכיסאות הוחלפו בכיסאות פלסטיק, והחלק הכי חזק בפריים – לעמוד המקורי הוצמד עמוד נוסף לחיזוק. לאחר מכן שתלתי את האלמנטים ואת שם טוב-לוי מהתקליט המקורי בדימוי החדש.

'אובדן התמימות' בא כאן לידי ביטוי בשלושה אופנים: המחשב הנייד – היום אנחנו לא מסתובבים בלי סמארטפון/מחשב; העמוד הנתמך – ניתן לפרש אותו בכמה צורות; הכיסאות מפלסטיק – הקושי למצוא את האותנטיות באנשים.
לסיום, כדי לתת לפרויקט תחושה של תקליטים אמיתיים, הדפסתי את שלושתם על נייר דופלקס איכותי בגודל של 12" על 12" ותליתי בסלון.
*********
יש לכם הצעות לעטיפות נוספות שדורשות צילום מחדש? כתבו למטה בתגובות, ואולי משאלתכם תתגשם (לא יודע, לא שאלתי את טל). חג שמח!

Read Full Post »

אסופת קישורים גדושה שהצטברה אצלי בזמן האחרון, על התפר בין עיצוב למוזיקה. מקצתם הופיעו כבר בדף הפייסבוק של הבלוג (שנוטה להתעדכן בתדירות קצת יותר גבוהה, אתם מוזמנים לעקוב כאן). תהנו!

1. כבר אמרתי לא פעם שאם יום אחד ייפתח תת-בלוג ל"סיפור, כיסוי", הוא יעסוק בעטיפות ספרים. לרגל שבוע הספר שיתרחש בחודש יוני, אוצר העיתונאי יובל סער (וידידי מהבלוג הסמוך פורטפוליו, תחנת חובה לכל חובבי העיצוב הישראלי) תערוכה ראשונה בישראל שעוסקת בעטיפות ספרים. התערוכה תתקיים בטרמינל העיצוב בבת-ים, ותציג עיצובי עטיפות ישראליות לצד סקיצות שלא התממשו. מעצבים, מאיירים ושאר הציבור הרלוונטי – אם עיצבתם בעברכם עטיפה לספר (גם אם היא לא ראתה אור בסופו של יום), אתם מוזמנים לשלוח אותה לסער, ואולי היא תוצג אף היא בתערוכה. כל הפרטים כאן, ואני בטח אהיה שם כשזה יקרה. מעודד לראות שאירועים כאלה קורמים עור וגידים, ובכלל זו יוזמה ברוכה. כפיים ליובל סער!

שני האלבומים הקלאסים של קווין הופכים לעטיפת ספרי מתח.

שני האלבומים הקלאסים של קווין הופכים לעטיפת ספרי מתח.

2. ואם כבר בספרים עסקינן, המעצב הבריטי כריסטוף גאוונס לקח אלבומים קלאסיים והפך אותם לעטיפות ספרים בדיוניים. כל אלבום עוצב בסגנון אחר, עם עלילה מקורית וייחודית, למרות שיצרה את כולן ידו של מעצב יחיד. יצא באמת יופי של פרויקט, זמין לרפרוף כאן (חלק1, חלק 2). שווה להכנס לכל תמונה בפני עצמה, אז גם ניתן לקרוא תקציר של אותו ספר פיקטיבי.

אפליקציות לאלבומים קלאסיים, בעיצוב של כריסטוף גאוונס. מזהים את כולם?

אפליקציות לאלבומים קלאסיים, בעיצוב של כריסטוף גאוונס. מזהים את כולם?

3. משנתקלתי כבר באותו כריסטוף גאוונס (שעיצב עטיפות לניו אורדר, הפט שופ בויז, level 42 ואחרים, אגב), מסתבר שהוא עשה עוד כמה דברים מגניבים. אחד מהם הוא כפתורי אפליקציה לאלבום, אם היו יוצאים בעידן הנוכחי. יש תשובות ל- nevermind, השני של זפלין, abbey road ,pet sounds ולרבים אחרים.

יצירת מחדש של העטיפה של רות דולורס ויס, מתוך הפרויקט של נופר עמר.

יצירתה מחדש של העטיפה של רות דולורס ויס, מתוך הפרויקט של נופר עמר.

4. זה כבר הפך למסורת כאן, והנה נופר עמר עשתה זאת שוב. פרויקט היצירה מחדש של עטיפות אלבומים זכה לפרק שלישי ומשובח, עם חידוש עטיפותיהם של ג'וני קאש, מוריסי, פרל ג'אם ואפילו רות דולורס וייס שלנו, בצורה די מושלמת אני חייב להודות. שאפו! למי שפספס את החלקים הקודמים, הם כאן וכאן.

עטיפת "ביופיליה" של ביורק, זוכת מארז השנה בגראמי האחרון. המהדורה המיוחדת מעניינת הרבה יותר.

עטיפת "ביופיליה" של ביורק, זוכת מארז השנה בגראמי האחרון. המהדורה המיוחדת מעניינת הרבה יותר.

5. בחודש שעבר הוכרזו הזוכים בפרסי הגראמי, כשביורק זכתה בפרס על המארז המוצלח של השנה לאלבומה האחרון "ביופיליה". העטיפה נוצרה בסשן צילומים בהובלת סטודיו העילית M/M Paris, שעבד רבות על ביורק בעבר (כמו גם עם מדונה וקנייה ווסט, וכן מעצבי אופנה גדולים רבים). האימאג'ים מתוכו צבעוניים, עשירים ומאוד ביורק-יים, באופן לא מפתיע במיוחד. מה שבאמת מלהיב הוא כל הנגזרות האחרות:
האלבום לווה במהדורה מוגבלת מאוד של קופסת עץ, הכוללת (מלבד חוברת הוראות של 48 עמודים ודיסק הופעה בנוסף לאלבום עצמו) גם עשרה קולנים – אותם מזלגוני מתכת המשמשים לכיוונון כלי נגינה. כל קולן מותאם לטון מסוים, המשתלב מצוין לצד שיר ספציפי באלבום, ובנוסף זה גם נראה נהדר. אמנם אלה חדשות קצת ישנות, אבל האלבום הוקלט בחלקו על ידי Ipad, ושיריו שוחררו לעולם כשכל שיר הוא אפליקציה בפני עצמו. חוץ מזה שהוא נחשב לאלבום האפליקציה הראשון בהיסטוריה, מדובר במפגן מולטימדיה מרשים לכל הדעות. ודבר אחרון – באתר של ביורק, נרשם הניסוח הבא: "…בנוסף, יוצא האלבום גם בפורמט של דיסק". אם מישהו צריך הוכחה נוספת לשינוי שמתרחש, הנה זה כאן.

כרזה לאסף אמדורסקי. עבודה של רעות אבו, מתוך התערוכה "225 כרזות על עיצוב"

כרזה לאסף אמדורסקי. עבודה של רעות אבו, מתוך התערוכה "225 כרזות על עיצוב"

6. "225 כרזות על הקיר", תערוכת סטודנטים מהמחלקה לתקשורת חזותית בשנקר נפתחת ברמת גן השבוע, במסגרתה סטודנטים עיצבו כרזות ולוגואים לאמנים ולמופעים מוזיקלים ברחבי תל-אביב. העבודות נוצרו בפורמט של חצי גיליון (50×70 ס"מ), ללא תמונות, דימויים או איורים ובמסגרת הקורס "טיפוגרפיה כדימוי" (בהנחיית קובי פרנקו, יותם הדר ודקל בוברוב). ניתן לראות כאן כמה מבין הכרזות, ואילו פרטי האירוע, תאריכים ושעות מפורטים כאן.

7. קראתי איפשהו שסטורם ת'ורגרסון עיצב 80% מהעטיפות שיש לכם בבית. לא יודע אם המספר הזה מדויק, אבל כבר כמה עשרות שנים הוא שם (ידוע בעיקר עבור רוב רובן העטיפות של פינק פלויד בערך, אבל עובד במרץ עד היום גם עבור מיוז, אודיוסלייב ואחרים – רשימה כאן). Dust and Grooves האדירים מראיינים כהרגלם אספני תקליטים, ואני ממליץ בחום לקרוא את הראיון האחרון עם רודי בוגאווה, אספן תקליטים וקולנוען שערך סרט אודות ת'ורגרסון. כבכל ראיון שלהם הוא מספר על אלבומים אהובים, והפעם גם על עטיפות אהובות ותהליך היצירה שלהן.

ג'ראלד סקארף, בסטודיו הלונדוני שלו.

ג'ראלד סקארף, בסטודיו הלונדוני שלו.

8. אפרופו הפלויד – ג'ראלד סקארף, המאייר שיצר את אנימציית "החומה" של פינק פלויד, פירסם בסאנדיי טיימס קריקטורה נגד נתניהו. רופרט מרדוק, הבעלים של העיתון , מיליארדר ואיל תקשורת ידוע, פרסם בתגובה התנצלות אישית בפני ביבי. מאייר וסופר אחר שכותב עבור הגארדיאן הבריטי שמח על התנצלות זו , ולו כדי להעיד על כוחו העולה של המאייר בדורות האחרונים.

9. כן, כן, סרטון פרסומות לאיקאה אצלי בבלוג. הארי, בחור בריטי עם 4500 תקליטים בבית, זוכה לסידור מחדש של הבית שלו. אני רוצה כזה חדר.

העיצוב החדש של מסדרונת המשרדים החדשים של סוני.

העיצוב החדש של מסדרונות המשרדים החדשים של סוני.

10. סוני חוגגת השנה 125 שנה להיווסדה (לחברות הבת שרכשה במרוצת השנים, ליתר דיוק), והיא בחרה לעצמה דרך נרקיסיסטית למדי לציין את המאורע. "צריך להכיר את הנתיב בו החברה הלכה עד היום כדי שניתן יהיה לבנות את העתיד בחוכמה", טענו בחברה, וזה בדיוק מה שהם עשו. 150 מ"ר של קירות מסדרונות החברה מעוטרים כרגע במעל לאלף שמות מוסיקאים והרכבים שהחברה החתימה במרוצת השנים, על פי סדר כרונולוגי. מדובר בטפיחה נעימה על האגו לכל מי שחולף על פניהם, אם כי בהחלט יש במה להתגאות. הסיבה האמיתית שבעטיה הסרטון הזה נמצא כאן, היא שמדובר בחגיגה לעיניים לכל מעצב גרפי שעוסק בזהות ומיתוג, ולכל חובב טיפוגרפיה באופן כללי.
ההשקעה מופרזת לחלוטין, אגב. אין גבול למה שאפשר לעשות בימינו עם מחשב ומכונה לחיתוך CNC. קחו כמה דקות להתרשם במו עיניכם.

עטיפת הספר החדש של ג'ייסון דרייפר

11. ראיון מעניין עם ג'ייסון דרייפר, שערך לאחרונה ספר על עטיפות תקליטים בולטות בהיסטוריה – קרוב ל- 400 עמודים גדושים בהסברים ואימאג'ים. בראיון הוא מספר על אופן בחירת האלבומים, על העטיפות כאמצעי לתיעוד התקופה, על הקשר שהן יוצרות עם המאזין, ועל היחסים בין אמן, חברת תקליטים ומעצב.

תקליט מקרח - יש דבר כזה!

תקליט מקרח – יש דבר כזה!

12. טוב, זה מהמם – הלהקה השבדית Shout out louds חיפשה דרך חדשה ויצירתית לקדם את אלבומם החדש. לשם כך, היא סיפקה ערכה שבאמצעותה ניתן לייצר את האלבום בבית מקרח, ולנגן אותו בפטיפון. זה נראה הרבה יותר טוב ממה שזה נשמע. לקריאה נוספת.

13. היה מי שחפר וריכז המון רשימות של "העטיפות הטובות ביותר בהיסטוריה" שהתפרסמו בכל מיני מקומות בעיתונות ובספרות. אז אם תהיתם איך נראה המיטב של המיטב, אני אספר בקצרה שרובן יצאו בין 1965 ל- 1980, והעטיפות שחזרו על עצמן כמעט בכל המקרים היו דארק סייד ו- wish you were here של פינק פלויד; סרג'נט פפר ואבי רואד של הביטלס; הבננה של הוולווט אנדרגראונד; In the court of the Crimson King; ולונדון קולינג של הקלאש כמובן. הטור המלא כאן.

עטיפת אלבומו החדש של ג'ון מאייר. עבודה מעוררת השראה על העטיפה שלו.

עטיפת אלבומו החדש של ג'ון מאייר. עבודה מרשימה ומעוררת השראה.

14. אם שרדתם עד כאן ועוד יש לכם כוח, ג'ון מאייר יצר סרט של ממש על תהליך יצירת העטיפה של אלבומו החדש. עבד עליה אמן שמתמחה בהדפסה על גבי זכוכית במשך חודש שלם, והסרט מתעד את תהליך גיבוש הקונספט (בשיחות בסקייפ), לכדי מלאכת הביצוע הסיזיפית והיסודית באופן שמעורר הערצה. היה במה למלא את כל 18 הדקות של הסרט. שווה אפילו לרפרף, זה באמת מעורר הערכה, ולוקח צעד אחורנית לכל מי שנבהל מהמיחשוב והפיקסליזציה של מה שאנחנו רגילים לראות כאימאג' של אלבום מסוים בימינו. יש גם גלרייה עם תמונות מתהליך העבודה של היוצר [תודה לטל].

עד כאן להיום. נסיים עם העטיפה הנהדרת של אלבומו החדש (והיפה) של ניק קייב, בה הוא מסיט את וילון חדר השינה האישי שלו, וחושף מעט שמש על אשתו העירומה, בעודה מהלכת על קצות אצבעותיה. צילום מופלא, אפילו יותר מאשר האחרון של Bat for Lashes.

Push-The-Sky-Away-PACKSHOT1-768x768

Read Full Post »