קודם כל: שימו פליי (ואני ממליץ בחום גם להסתכל על הקליפ)
דבר העורך: יש לי איזה סיפור לא גמור עם האלבום הזה, סוג של unfinished business, ואני מקווה שהיום בשעה טובה הדיסק ואני מגיעים לעידן חדש בהיסטוריה המשותפת הקטנה שלנו. אי שם בשנת 2002 קוואמי השמיע ב"הקצה" את השיר Matti של להקה ישראלית בשם Mad Bliss. ממש התלהבתי, אבל הספקתי לשכוח די מהר ככל הנראה. כמה חודשים לאחר מכן, מצאתי את עצמי מסתובב בחיפה, בחנות דיסקים מעולה ששכחתי את שמה (חיפאים עזרה! במרכז הכרמל לדעתי, צריך לרדת במדרגות מתחת למפלס הכביש, ואני לא מתכוון לחנות שהיתה מתחת ל'ווק'. תשובה בתגובות בבקשה!) בשם ג'אנק. ראיתי את העטיפה המקסימה של האלבום הזה ולא הפסקתי להסתכל עליה. אני זוכר שניסיתי במשך דקות ממושכות להבין מה בעצם אני רואה, וסיימתי בזה שפשוט קניתי את האלבום.
אני יכול לספר שהאי. פי. הזה מצוין. הגיטרות נפלאות, לסולן יש קול כזה שקשה להפסיק להקשיב לו (גם אם אני לא מבין כל מה שהוא שר) והסאונד חללי, מהדהד וחודר לנשמה. למרות ההספק האיטי להחריד שבה הלהקה עובדת (אלבום וחצי ב- 15 שנה), גם האלבום שבא אחריו הוא משובח ביותר ושווה שמיעה. לפי החומרים החדשים שהלהקה ניגנה בהופעה באוזןבר לפני שנה, יש למה לצפות. אבל היי – מה פשר העטיפה המסתורית? להלן הפתרונים!
במה מדובר: מאד בליס הוקמה בעקבות מפגש במסיבת סילבסטר שבה נכחו אייזק בראל ותומר רייויט ב- 94'. בראל ניגן, רייויט שר והם החלו לעבוד ביחד. זמן לא רב לאחר שהוקמה הלהקה, התגייסו חבריה ובראל נסע לחו"ל. כשחזר לביקור מולדת, חש געגועים והלהקה חזרה לעבוד ביחד. ב- 2002 יצא האי.פי. המדובר, וב- 2007 שוחרר האלבום Heaven Through Old Eyes (שכמה משיריו היפים ביותר ניתנים לשמיעה במייספייס של הלהקה). הלהקה שרה באנגלית ויצרה לעצמה סאונד יחודי בסצינת האינדי אלטרנטיב בארץ.
אז ככה: הארט של האי.פי. נוצר ע"י קרן מאי מטקלף, אמנית, מאיירת ואנימטורית סופר מוכשרת (כמו למשל הקומיקס הנפלא הזה, אבל פשוט תשוטטו באתר), בוגרת המחלקה לאנימציה בבצלאל (שבמסגרתה יצרה גם את הקליפ שראיתם). התמונה שעל גבי העטיפה היא חלק מפרויקט הגמר שיצרה בכיתה י"ב, כשלמדה בבית ספר לאומנויות ויצ"ו חיפה במגמת אומנות פלסטית (1994). היא מספרת: "העבודה על האובייקט המצולם היתה אסוציאטיבית לחלוטין. היא התחילה מזה שישבתי בשעור פיסול ועוד לא ידעתי מה אני אעשה בפרוייקט ופשוט שיחקתי עם האוכל שהבאתי מהבית. במהלך המשחק ראיתי שהחלק בפומלה שמפריד בין הפלחים מתיישב יפה על התפוח שהבאתי והתחלתי לסדר אותם על התפוח ולחזק בעזרת ברזלים שעיקמתי בצורה שאולי מזכירה קצת תפרים של ניתוח".
זאת בעצם היתה העבודה הראשונה בסדרה שלמה של תפוחים שכל אחד עבר תהליך שונה. "היה אחד שלקחתי ממנו ביס החזרתי את הביס למקום ותפרתי אותו – העבודה נקראה "החזרה לגן עדן". עוד עבודה היתה של תפוח שהורדתי את ראשו, רוקנתי את תוכנו, הכנסתי אבקת מרק במקום והחזרתי את ראשו כך שיראה שלם". כיוון שהעבודות כולן מבוססות על פריטים אורגנים שמתכלים – צילום בעצם היה המדיום שבו יכולתי לשמר את הרגע שאותו רציתי שהצופה יראה. העבודה על פריטים אורגנים היתה בשבילי מרתקת בגלל שהיא כל כך דינמית והרגשתי שככל שאני עובדת יותר יש לי יותר רעיונות לדברים שאפשר לעשות עם התפוחים – במיוחד בגלל שזה פרי שיש לו כל כך הרבה משמעויות הסטוריות ומטען תרבותי".
"מה שאהבתי בנוגע לפרוייקט הוא שהתמונות היו מאוד יפות מבחינת קומפוזיציה ואסתטיקה, ועדיין הן הטרידו את מי שראה אותן. ואפשר היה לקחת את זה להרבה מקומות ולשאול שאלות: האם מדובר בשלווה או הפרעה, או שהעיוות הוא השלמות או דווקא זיוף, מסיכה; או שבכלל מדובר באילוץ/התעללות/אונס. אהבתי שזה השאיר כל כך הרבה מקום לאנשים לפרש בעצמם את היצירה, אנחנו לא קבענו להם מה לחשוב עליה. גם שם האיפי לא בדיוק מכוון את המאזין לשום כיוון אסוציאטיבי".
מאד בליס, "Karen's Molested Apple", 2002. ארט – קרן מאי מטקאלף. עיצוב – אייזק בראל.
חנות הג'אנק האגדית כמובן!!! ז"ל לצערי..
תודה, duba!
מענג!
אני חייב לציין שלא התעמקתי בעטיפה הזו אף פעם, אבל האי.פי הזה מצוין.
לטעמי אף יותר טוב מהדיסק שבא אחריו.
אגב, איך הם בהופעות חיות?
אני מתבייש להגיד שמעולם לא הייתי…
אני לא אגיד לך שזה היה שואו מטורף, אבל המוזיקה פשוט מעולה (והיה גם קאבר לארז הלוי!)
בהופעות זה עולם אחר..
אין לי מילים, הם מפילים אותך לרצפה.
אתה חייב לראות…
אין כמו מד בלי בעולם שלי