פתאום שמתי לב שכבר חודשיים שאני כותב רק על אלבומים חדשים משום מה. אני אוהב לכתוב על עטיפות ישנות. חוץ מהאתגר להתחקות אחר שורשיהן ומקורותיהן, אפשר באמת לראות שהן נוצרו בנקודת זמן אחרת. הטכניקות שונות, האימאג'ים נראים אחרת והיכולות בוודאי היו מוגבלות יותר, טרום עידן הפוטושופ. ניתוק מהמציאות שאני מכיר וחווה פה כל פעם מחדש. התחושה מקבלת משנה תוקף כשחוזרים אחורה לעבר האייטיז. בהכללה גסה אני יכול לומר שאיני חסיד גדול של העשור הזה, ובכל זאת היה לו אופי. הוא היה צבעוני, והוא ניסה להיות מגניב. לעזאזל, הוא אפילו המציא את המילה מגניב. היום זה לעתים נראה מגוחך, אבל זה תמיד היה תמים כל כך. דווקא העטיפה הזו מאוד חריגה (וגם יש הרבה לספר עליה), אבל את רוח הדברים אתם מבינים בוודאי. לראייה, בדצמבר 1986 שלחה חברת התקליטים הליקון את הקומוניקט הבא, יחד עם האלבום "לפני השינה":
"פופלקס, הלהקה הצעירה במדינה. אייל לינור ובני בלק בני 20, שחר בן-ברק בן 19 ודובדיב בן 21. שלושה חיילים בשירות סדיר ואחד משוחרר (דובדיב)… איזו מוסיקה הם עושים? לא בדיוק "גל חדש", פאנק, לא בדיוק פופ דיבור חדיש, משהו באמצע, יותר לכיוון האנגלי. תקשיבו בעצמכם. לדעתנו לא צריך להגדיר בדיוק את סגנון המוסיקה, מספיק להגיד שזו מוסיקה טובה… השירים נכתבו על ידי אייל לינור, הלחנים גם שלו עם קצת עזרה מהחברים. על העיבודים ומלאכת ההפקה: דומיניק דיין. גם קטן בן 19. האח הקטן של נאור הגיטריסט ואיגי המתופף. דומיניק מנגן גם על גיטרות והוא כישרון בזכות עצמו. כמה נגנים מהשורה הראשונה: רמי קלינשטיין ומיקי שביב תורמים את חלקם. השירים המושמעים על גלי האתר: "איציק", "מדברת", "אמהות" ו"אש קטנה"… העטיפה … עיצוב – רו הרץ… לא צריך להגיד יותר… הפטנט – של ידית נשיאה – הוא של דרור קליסקי הצעיר. הגימיק – קומיקס. בקרוב יהיו גם סיפורי קומיקס כשגיבורי הלהקה הם הגיבורים המצוירים. לכם נותר רק להידלק על כל העניין. יש למישהו גפרור?…"
הליקון הייתה עוד בחיתוליה כשרוני בראון ליקט את החבורה הצעירה לחיקו. הלהקה היתה קיימת פחות משנה, שבמהלכה הוציאה את אלבומה היחיד "לפני השינה". להיט אחד יצא מהתקליט הזה, והוא "איציק".
(ניו וייב של בריטניה, מצולם בכיכר דיזנגוף ובטיילת. מעולה!)
עטיפת אלבומם היחיד בהחלט ראויה לציון. קודם כל, היא בין הבודדות בארץ שעשו שימוש בקומיקס, ולדעתי יתכן שזו אף הראשונה. כמו כן – פטנט הידית שמייד נזכיר. מי שעיצב אותה הוא רו הרץ, בוגר עיצוב גרפי ואיור בבצלאל, ואחראי לאינספור עיצובים ועבודות באותן שנים. הרץ מרבה לעסוק בצילום (בנו של הצלם והמרצה זאב הרץ), וכן לאייר באופן ריאליסטי. על עטיפת האלבום הוא מספר ארוכות בסקייפ, באדיבותו הרבה ובסבלנות אין קץ ממקום מגוריו בברלין בשנים האחרונות: "את בני [בלק, הסולן] פגשתי בסביבות 84' – 85'. תל אביב, מועדונים, הכרתי את הלהקה והיה בינינו קליק טוב. אמרתי להם שאעזור להם במה שאפשר בהיבטי העיצוב".
מתוך העטיפה
בשלב הראשון עמל הרץ על תקליטי השדרים של פופלקס. "לא היה תקציב בכלל. עשיתי עבורם את כל תקליטי השדרים בחינם, ובכיף גדול – אני חושב שזאת אחת הסיבות שיצאו שם דברים כל כך נהדרים בעיניי. לפני פופלקס, תקליטי השדרים היו עטופים בקרטון לבן, כששם השיר מצוין בשחור. במקרה שלנו, השתמשנו בגרפיקה, בצילומים וזה משך את תשומת ליבם של השדרנים. זה פעל לטובתנו, והתקליטים זכו לכמות נאה של השמעות. בעקבות תקליטי השדרים, רוני [בראון] פנה ואמר שעושים גם האלבום של פופלקס".
Karmann Ghia, Volkswagen 1955-1974
התמונה שבחזית האלבום צולמה בתל אביב, בצומת הרחובות פינסקר ובוגרשוב. באותם ימים שכן שם "קפה מוזה" המנוח, החלוץ לקונספט של חנות ספרים משולבת בבית קפה. "הרעיון של המקום היה שאנשים יישבו, יקחו ספר מהמדף, ידפדפו וירצו לקנות ספרים. יחד עם בית הקפה – לייצר מקום אופנתי שכולם ירצו לבוא אליו. המקום עצמו היה שייך לחברה טובה וצילמנו את האוטו מחוץ לקפה בשעת לילה. מכיוון שאני לא אוהב לצלם בעזרת פלאש, נעזרתי בספוט של חלון הראווה והפנתי אותו לעבר המכונית". הרכב עצמו הוא מסוג כרמן גיה, שנרכש באילת ועבר שיפוץ בחיפה. "היה ברור שצריך לצמצם לעטיפה הרבה חבר'ה בתוך ריבוע קטן, ורציתי שממש יראו את הפנים של כולם. אני מרבה לעשות עבודות מתקתקות, ורציתי לייצר כאן חבורה בדרייב אין, משהו teenager-י, קצת הוט רוד. אני די אוהב מכוניות ישנות, אך הבחירה בכרמן היתה בדיעבד טעות. במקרה של העטיפה, כשלא מצלמים את מלוא הרכב, ניתן להתבלבל ולחשוב שמדובר בחיפושית". על דופן הרכב הודבק שם הלהקה בטפט שחור על גבי זהב, אותו יצר הרץ בעבודת יד לטובת הצילום.
"כאמור, לא היה תקציב כלל לכל ההפקה הזו", ממשיך הרץ. "היה לי ברור שפלטות הצילום צריכות להיות 6X6 ו- 120 מ"מ (ולא 35 מ"מ), אבל לא היה לי כסף למצלמה כזו. שידכו לי מישהי שלא הכרתי מעולם והיתה מעוניינת להיות צלמת. היא קנתה מצלמת Mamiya יקרה ואיכותית, והיא היתה מוכנה להשאיל לי אותה מבלי שהכרנו בכלל. תמימות של פעם".
פטנט ייחודי בעטיפה זו הוא ידית הנשיאה. "הרעיון שייך לתלמיד עיצוב [דרור קליסקי, אחיו של תמיר קליסקי מאתניקס ומפיק הלהקה], שהיה חבר של רוני בראון. צורת המארז היתה של מ' סופית שפינתה העליונה קטומה. במקום אותה פינה חסרה נמצאה ידית נשיאה, והרוכשים יכלו להשתמש בה במקום בשקית, תוך כדי הצגת התקליט שזה עתה רכשו".
חזית אחורית לאלבום
הבחירה בקומיקס התאימה לשני הצדדים. "כולנו גדלנו על זה. בני מאוד אהב מאנגה, ובכלל – זו שפה מאוד ברורה. רציתי שהלוגו של פופלקס יהיה סטייל רוי ליכטנשטיין ואנדי וורהול. כאמור – טרום עידן הפוטושופ: שימוש ב- letraset, מארקר, חיתוך ידני ויצרנו לוגו. לא היו עדיין צבעים מוגדרים באופן ברור – היה צריך לתת הוראות לדָפָס על אחוזים של מידת אדום וכו'. ידידי אמנון גרוף, שעבד אז בחברת הפרסום דחף, ישב איתי וסייע לי להגדיר את האחוזים הנכונים להשגת הצבעים הרצויים".
לכל שיר באלבום נוצר אימאג' ייעודי ותואם, ולכל אחד סיפור משלו. "הילד במיטה מבוסס על רצועת קומיקס בשם Little Nemo in Slumberland, שהתפרסמה בניו יורק הראלד לפני למעלה ממאה שנה. אני מעריץ, ויצרתי פה מחווה לאותו סטריפ. האיור ל'אש קטנה' לקוח מתוך ספר ילדים אמריקאי משנות העשרים. לא נגעתי באיור, והוא נותר כמו שהוא. הבחורה הצווחת ב'היא שאלה' היא לא אחרת מאשר השחקן איציק ניני (ששיחק ב"עורבים" של איילת מנחמי וכן ב"סיפורי תל אביב"). הוא היה הדוגמן, ואני צילמתי וציירתי אותו בתלבושת בית ספר יפנית. 'חול' הוא איור שיצרתי כשהייתי ילד, על ידי גזירות והדבקות מניירות צבעוניים של קרביץ".
העבודה המשותפת לא נגמרה רק בהקשר של עיצוב התקליט עצמו. "עבדתי עם הלהקה גם על וידאו קליפ לשיר "מדברת". רצינו שיהיה גם כאן אפקט קומיקס ברקע, והיה זול יותר לקחת קוליסות [מחיצות] ישנות ולשים אותן מאחורי חברי הלהקה. היה לי בית די גדול. אני זוכר שציירתי בעפרון קווי מתאר על הקוליסות, וכל חברי הלהקה צבעו אותם במשך כל השבוע. השכנים צחקו עלינו – זה נראה כמו חוברות הצביעה לילדים, כשכל שטח יש לצבוע לפי המספר שמסומן עליו".
(הקליפ של "מדברת" – אייטיז מתקתק על רקע הקוליסות המהוללות. בפריימים הראשונים – תקליטון השדרים שעיצב הרץ)
הלהקה דווקא זכתה להשמעות רבות ולהכרה עם צאת האלבום, אולם תוך מספר חודשים חבריה סגרו את הבסטה והלכו איש איש לדרכו. בשנות ה-90 הקים שחר בן ברק את גן חיות (עם שרון מולדאבי) ובמקביל כתב על מוסיקה ב"מעריב". אייל לינור הקים את "טרנזיסטור". בן ברק מתגורר כיום בוושינגטון, בלק מתגורר בפלורידה, וכל חברי הלהקה פנו לעיסוקיהם. אסף אמדורסקי חידש את "איציק" לאלבומו "קדימה\אחורה" ב- 2005. בשנה האחרונה חזרה הלהקה להקליט שירים, כשהחברים נעזרים בתוכנות ביתיות ומעבירים את הערוצים זה לזה באינטרנט.
גירסאות קומיקס של חברי הלהקה, באיוריו של רו הרץ (מתוך אוספו הפרטי)
סיפור, כיסוי. 