Feeds:
רשומות
תגובות

Archive for פברואר, 2011

דני סנדרסון \ לא יפריד דבר, 2009

עם כל הרע שבעולם\ הפשע המושלם
מה כבר אפשר לומר
בין מזימות ועימותים \ צופה למאדים
חושב הוזה על יום שונה.

תנו לי ת'זמן הזה
את החלום המגושם הזה
אני אומר שלמות כולם יודעים
בסוף נלמד לחיות אני מאמין.

מתוך "נלמד לחיות"

 

 

 

 

 

קודם כל: שימו פליי (אני חורג ממנהגי – השיר לא מתוך האלבום – אבל זה עדיין אחד השירים הכי מצחיקים שנכתבו בעברית, כאילו, ever)

דבר העורך: תמיד מייחסים לגידי גוב את מידת היותו כל כך "ישראלי", באופן שבו הוא פונה לאוזניים ישראליות, מין קלילות ומעט חוסר רצינות שכזה אבל מדבר תכל'ס ובגובה העיניים. לא שאני חושב שעומד משהו עמוק במיוחד מאחורי הקיטלוג הזה, אבל כשותף לדרך ארוכה ומשותפת של השניים (בכוורת, בגזוז ולאחר מכן בדודה) תמיד נעשה בעיניי עוול לדני סנדרסון. הוא מצחיק, קליל, מדייק במילותיו ומצליח להביע בשפה יומיומית אך שנונה להחריד כל מה שעובר בדמיונו הפרוע. ועדיין – יודע לרגש, לגעת בעדינות בנושאים שקרובים ללבו וכל זאת בממלכה אינסופית של דימויים ורעיונות.

כבר עוד מעט ארבעים שנה והבחור פשוט לא מפסיק ליצור, לנגן ולהופיע. כשקיבל את הפרס למפעל חיים מאקו"ם, הגיב: "כשצלצלו אלי ואמרו לי שזכיתי בפרס, נבהלתי. זה נשמע כל כך סופי. אני בדיוק מחמם את הקנה וכבר מקפלים את המטרות". הפסקול שיצר סנדרסון במהלך הקריירה שלו הוא הפסקול הכי ישראלי שאני מצליח להעלות על הדעת, וסנדרסון לא חדל לרגע מלעבוד עליו. גם אם התבגר מאז ימים כוורת\גזוז העליזים, דני סנדרסון הוא עדיין אותו ילד שובב שאי אפשר להפסיק לאהוב. העטיפה המושקעת של האלבום קלעה בול בעיניי, ואני שמח להציג אותה כאן באתר.

במה מדובר: "לא יפריד דבר" הוא אלבומו העשירי (!) של סנדרסון, לא כולל אוספים, לא כולל כוורת, לא כולל גזוז, לא כולל דודה. האלבום, בהוצאת NMC, הוקלט תוך שיתוף מלא של להקת הליווי שלו בשנים האחרונות (הכוללת בין היתר את תמר אייזנמן, כפיר בן-ליש, שאול עשת ויותם בן חורין). "לא יפריד דבר" חורג מעט ממנהגו של סנדרסון ונוקט קו מעט רציני יותר. בין היתר עוסק האלבום בהתמודדות עם פטירתה של אשתו נעמי ב- 2005, כשהטקסטים נוטים להיות אישיים ורגשניים יותר. מתוך התקליט שוחררו השירים: "לא יפריד דבר", "אתה לבד" ו"אם בחיים לא נאהב".

אז ככה: את עטיפת הפינגווינים הנהדרת הזו יצרה מירב שחם, מאיירת, אנימטורית ומעצבת גרפית, בוגרת המחלקה לתקשורת חזותית בויצ"ו חיפה. שחם אחראית לחלק מהעטיפות היותר מושקעות שיצאו בארץ בשנים האחרונות, בהן פאניק אנסמבל ויהוא ירון ממש לאחרונה. במהלך העבודה על האלבום, בחן סנדרסון עטיפות דיסקים באוזן השלישית. "דני ראה את העטיפות שעשיתי ל"פאניק אנסמבל" ול"קטב מרירי" ושאל את המוכר אם הוא מכיר את המעצבת", מספרת שחם. "במקרה המוכר הספציפי הוא חבר, וישר שלף את הטלפון שלי. בפגישה הראשונה שלנו דיברנו על המון דברים שלאו דווקא קשורים לאלבום". סנדרסון השמיע לשחם כמה שירים מהאלבום החדש, ואחד הדברים שמאוד היו חשובים לו להדגיש היה אלמנט הקבוצה והלהקה. הוא מאוד מחובר ללהקה העכשווית שלו ומאוד גאה בה, בין השאר גם רוב החברים שרים שירים שלו באלבום – כך שהוא ממש מפנה את הבמה כמו בימי כוורת וגזוז".

בפגישתם לא דיברו השניים על אימאג'ים בכלל. "אני בדרך כלל מסרבת לקבל רעיונות ויזואליים", היא מסבירה. "אני מעדיפה תמיד להבין את התכנים קודם, לשמוע מה יש למוסיקאי להגיד על היצירה שלו מאשר לקבל ממנו חיזיון לגבי הדימויים שיש לו בראש". לאחר מכן הקשיבה שחם לאלבום מספר רב של פעמים. "ניסיתי לנתח כל שיר ולפרק אותו לגורמים. כתבתי חלק מהטקסטים שחשבתי שמכילים בתוכם את המהות של האלבום. בשונה קצת מדברים שדני עשה בעבר, יש באלבום גם חלקים רגישים מאוד שמבטאים צער, געגוע ואף בדידות".

סקיצה ראשונה שלא נבחרה לעטיפת האלבום

בשלב ראשון נוצרו שתי סקיצות ראשוניות. "הראשונה שיקפה את הפן הרגשי באלבום, דמות אחת אפורה עם מסכה, מן דב אדם תמים ונוגה. ההקבלה לדני מבחינתי היתה יצירה של דמות שיש בה גם הומור וגם חשיפה של רגש, לאו דווקא אופטימי ושמח, לבדה בעולם שמשולבים בו צבעים חיים, צמחייה ונאיביות לבין עולם אפור ומנוכר יותר". החלופה השנייה שיקפה את הפן של הלהקה, שהיה חשוב לסנדרסון. "ניסיתי לחשוב על בעלי חיים שחיים בלהקות ומיד קפץ לי העניין של הפינגווינים, שגם הם תמיד נראו לי כמו ילדים תמימים ומתוקים, עם המון הבעה ורגש ותמיד נראה שיש להם המון מה להגיד. נזכרתי בסצינה של הפינגווינים מתוך מרי פופינס, בה חבורת מלצרים פינגווינים מוטרפים משרתים את מרי וברט ורוקדים ומשתגעים יחד איתם. ניסיתי ליצור גם מן תלת מימד בחיבור בין הדמות לרקע, מן רמז דהוי למקום שממנו הדמויות באות".

הסקיצה השנייה עברה בהצלחה מרובה. "דני מאוד התחבר לזה ואהב, וברגע שקיבלתי את האות להמשיך, לא הפסקתי ליצור את הדמויות הפינגוויניות הללו. כל שיר זכה לחברים משלו. דני ואני נפגשנו באמצע התהליך כדי לחשוב על כמה דמויות יחד. בנוסף שילבתי תמונה של כל הלהקה שלובת ידיים ממש כמו בעטיפה החיצונית.
"החוויה שלי מול דני היתה באמת מדהימה", מסכמת שחם. "לחלוטין הייתי מאמצת אותו לעולמים בתור אבא אלטרנטיבי אם הייתי יכולה…כל התקשורת ביננו היתה נדירה וכמובן שרוב הזמן לא הפסקתי לצחוק".

דני סנדרסון, "לא יפריד דבר", 2009. עיצוב – מירב שחם. צילום להקה – עומר מסינגר.

Read Full Post »

מאיר אריאל / שירי חג ומועד ונופל, 1978

כל פעם שבחצר היו שומעים מכה
ידעו שארול שוב נפל מעץ התות
ענפיו נתנו לו את בתם דממה רכה
והוא היה תופס איתה מין שוטטות.

את אותו דבר נתן לו עץ אשכוליות
כמעט אותו דבר גם אקליפטוס עוג
זה מה שחשבנו שהכל יכול להיות
כל פעם שהאיש פרח לו ונמוג.

מתוך "ארול"

 

 

 

 

 

 

קודם כל: שימו פליי


דבר העורך: אני לא יודע למה רוב האנשים מתחילים לשמוע מאיר אריאל בתקופת הצבא. אולי זה בגלל הטקסטים המורכבים, אולי בגלל שיש זמן להתעמק ואולי פשוט בגלל "לילה שקט עבר על כוחותינו". אני זוכר בבירור אבט"ש, שבו פשוט שמעתי את האלבום הזה שוב ושוב, בריפיט. מוצף במילים, ומתקשה לעכל את הכתיבה הזו. משמיעה לשמיעה, נחשפים עוד ועוד רבדים של כל אחד משירי האלבום. כמו תשבץ הגיון (גם כן תחביב צבאי ידוע), מאיר ניהל איתי סוג של תחרות – האם הוא יצליח לכתוב באופן כה מורכב עד שלא אצליח לפענח את כוונת המשורר? אז למרות שאני מאמין שהייתי יריב ראוי, ובאמת התאמצתי, מאיר ניצח ובגדול. מאיר אריאל יצר באלבום זה שפה ייחודית וחסרת תקדים ביצירה המקומית, תוך שהוא מישיר מבט ונוגע בדיוק רב בנושאים מרכזיים בהוויה האישית שלו והישראלית בכלל: ערביי ישראל, הגנה על ישובים, אבדן השפיות ופנטזיות מיניות. ורק הוא עדיין אמר: "וכשכבר נדמה לי שאני עולה על השביל\ שאלי גנך הסודי אותי יוביל \ דוקא אז את מכה אותי בסנוורים \ בקסמי הפשטות של הדברים".

אני מאוד אוהב את העטיפה הזאת. כשאומרים לי "מאיר אריאל", זאת התמונה שעולה לי בראש, והיא מתחברת לי לאופן שבו אני זוכר אותו. ואם יורשה לי בהקשר הזה – אולי מספיק עם תהלוכת החידושים והמחוות למאיר? תנו לי אותו ככה, כמו שהוא, ואני מבסוט.

במה מדובר: "שירי חג ומועד ונופל" הינו אלבום הבכורה של מאיר אריאל, לאחר מיני אלבום בשם "ירושלים של ברזל" שיצא 12 שנה קודם לכן. האלבום הופק על ידי שלום חנוך, ולווה בצוות נגנים ומוסיקאים מרשים שכלל (בין היתר) את דיוויד ברוזה, גרי אקשטיין (גיטרות), מיקי שביב (בס), רביץ וגלרון בקולות וכמובן חנוך עצמו. שירי האלבום נכתבו בשנות השבעים בהם עבד אריאל כמזכיר קיבוץ משמרות. אריאל הושפע רבות מדילן, והמילים השנונות נעטפו בפולק רוק ובקאנטרי אה-לה בוב.

אז ככה: על עיצוב העטיפה אחראית נורית עגור, אמנית ומעצבת בעלת שם בתחום האמנות הפלסטית והחזותית. באותם ימים עבדה עגור בחברת התקליטים CBS, שהפיקה את רוב האלבומים בארץ. "בתחילת הדרך הייתי המעצבת הגרפית של החברה", מספרת עגור, "ובהמשך ניהלתי את מחלקת הגרפיקה. לעיצוב עטיפה זו הגעתי די בפשטות- הייתי במקום הנכון בזמן הנכון".

הצילום נערכו בקיבוץ משמרות, בו התגורר אריאל. "יום אחד הודיעו לי שנוסעים לצלם את מאיר. נסעתי יחד עם ג'ראר [אלון, הצלם] לקיבוץ משמרות ופגשנו שם את אריאל. הוא הוביל אותנו אל מחוץ לקיבוץ בדרך לא-דרך. כל אותו זמן, מאיר לא דיבר הרבה – הוא היה מתבודד טבעי ולא היה פטפטן גדול. אני זוכרת שבשלב מסוים, כשאנחנו מוקפים עצים, הנמיכו מעלינו טוס מספר מטוסי ריסוס ושאלתי את עצמי לאן הוא לוקח אותנו… לבסוף הגענו לפאתי הקיבוץ. מאיר בחר את העץ עליו הוא מעוניין להצטלם. זו היתה הפינה הסודית שלו, בה היה נוהג להתבודד לעצמו. זה היה עץ ספציפי שאהב". ג'ראר אלון צילם מספר תמונות, והם חזרו לשולחן העריכה.

Letraset. מגרדים, והאות נצמדת לדף!

"צריך לזכור שבאותם ימים כמובן לא היו מחשבים", ממשיכה עגור. "צילמנו וצילמנו, ורק כשחזרנו למשרד ופיתחנו את התמונות ראינו מה יצא. אני זוכרת שהנחתי 10-12 תמונות על השולחן שלי, ובחרנו את ה-אחת. הגדלנו את התמונה לגודל הרלוונטי על פי החיתוך המתאים של השוליים". הכיתוב של שמות האמן והאלבום נעשה באמצעות Letraset, אותו גליון נייר שקוף נוסטלגי שמגרדים ממנו אותיות באמצעות עיפרון (למי שהספיק לשכוח). "קשה היום להאמין שפעם היו עובדים ככה. היה צריך להניח את האותיות במיקום מדויק ולגרד אחת-אחת. באותם ימים זה גם היה פורץ דרך לשים את הכיתוב הנופל בהטיה זוויתית שכזו", מסבירה עגור אודות הטקסט  של 'חג ומועד ונופל'. "אני מאוד אוהבת את העטיפה הזו עד היום. הכל היה מאוד אינטואיטיבי והיתה מן תמימות שכזו בתהליך היצירה שלה".

מאיר אריאל, "שירי חג ומועד ונופל", 1978. צילום – ג'ראר אלון. עיצוב – נורית עגור.

Read Full Post »

זקני צפת / זקני צפת, 1992

מיום ראשון עד יום שישי
עומד באלנבי
דוחף בתחת
אבל לא דוחפים לי

אנשים מסתכלים עלי
אפשר לחשוב שאני לא בסדר
ערבים מתחילים איתי
מזל שאני לא שמאלני

מתוך "דוחף באלנבי"

 

 

 

 

  

  

קודם כל: התרווחו לכם בכסא, הישענו אחורה והתענגו על הקטע ההיסטרי הבא

ועכשיו, תחלישו קצת ושימו פליי


דבר העורך:  כמה שבועות לאחר שידור הכתבה הנ"ל במבט שני, שודרה כתבת ההמשך המובטחת שעסקה בסצנה בארץ. במסגרת הכתבה (שלצערי הרב לא הצלחתי לאתר ולשלב כאן באתר) תהה חיים יבין על שמה המשונה של הלהקה וכינה אותה טראש. אולי לחלקכם קשה לשמוע את מה שהלהקה העזה לעשות ל"מה אתה עושה כשאתה קם בבוקר", אבל זקני צפת עשתה את מה שניתן היה לראות קודם רק בחו"ל. את מה שאמנים דיברו עליו, אבל פחדו לעשות. זקני היתה כל מה שלהקה פרועה ובועטת צריכה להיות. וכפי שתראו מיד, שום דבר בכל הנוגע להסברי הלהקה על העטיפה לא מפתיע. ואם זה לא מספיק, אסיים בסיפור קצר: חברי היקר א' דיפדף לו בין מדפי התקליטים ב"אוף דה רקורד" לפני כמה שנים טובות כשלפתע נכנס מאור כהן. אריה גלזר (האיש והאגדה) שואל אותו במה הוא יכול לעזור לו, ומאור כהן שואל אותו אם יש לו את האלבום הראשון של זקני צפת כי פשוט אין לו אותו…

במה מדובר: זקני צפת הוקמה ע"י מאור כהן בהיותו תלמיד תיכון בן 16 בלבד, והפכה בן לילה לשם החם בארץ. הלהקה אופיינה בסאונד צעיר, בועט ומשוחרר כל רסן. בתחילת הדרך, המוסיקה היתה פחות מלודית וקליטה, אבל הבאזז הגדול הגיע בעקבות ההופעות הפרועות של הלהקה. זקני צפת הלכו עד הסוף – צרחות, גסויות, הומור, סטייג' דייווינג ואחד מאור כהן בתחתוני בוקסר. חברות התקליטים ראו את הפידבקים החיוביים מהצעירים, אבל חששו שמדובר בעניין זמני וחולף. איציק ליכטנפלד, שהפיק את משינה באותם ימים, התלהב מאוד ולימים הפך להיות האמרגן והמפיק של הלהקה. לאחר לא מעט הופעות חימום במסגרת הסיבוב של "מפלצות התהילה", הוחתמה לבסוף הלהקה ב- NMC ושחררה את האלבום המדובר. עד התפרקותה ב- 96', התחלפו כמעט כל חברי ההרכב והלהקה הוציאה ארבעה אלבומים – יותר ערבים לאוזן ויותר מצליחים מסחרית .

אז ככה: התמונה מציגה את חברי הלהקה בחוף הים בתל אביב, כשברגע פטריית פיצוץ ענקית. הגיטריסט אורן לוטנברג לא זוכר את הנקודה המדויקת בה צולמה עטיפת האלבום. "בחוף בתל-אביב", הוא אומר, "נראה לי שבאזור בוגרשוב. סביר להניח שזה קרה שם, כי לא היה לנו כוח ללכת רחוק יותר, לא משנה לאיזה כיוון. הרעיון היה לצלם תמונה בה תל-אביב נחרבת בפיצוץ אטומי. אולי משהו קצת אנרכיסטי", מסביר לוטנברג. "זו היתה מעין הצהרה: 'זקני צפת הגיעו ואיתם פיצוץ אטומי'. אני יודע שבים תמיד יש תאורה טובה, כנראה זה היה השיקול להציב אותנו שם". רע מוכיח מוסיף: "הכל היה חלק מהמצברוח המרדני שהיינו בו. חשבנו שזה יהיה מצחיק להציג את ה-פצצה על תל אביב בזמן שכולם מבלים בים. אני חושב שהביקורת הזאת עדיין רלוונטית ועומדת גם היום".

Count Basie / The Complete Atomic Basie, 1957

מי שאחראית לצילומים היא האמנית מיה זר, שאחראית בין היתר גם לעיצוב של "מפלצות התהילה" של משינה. "אני זוכרת שלקחתי מצלמה כי בא לי לצלם אותם, ושירדנו לאלנבי לאיזה קפה מעופש בפינה של פינסקר. יכול להיות שצילמנו שם גם, ואחר כך עד כמה שאני זוכרת ירדנו לים, אני חושבת שלחוף ירושלים – זה הכי קרוב. עשינו סדרה של איזה מיליון צילומים, רע ישר התפשט, הכל היה מאד ספונטני ולא מי יודע מה מתוכנן. אני לא ממש זוכרת פרטים ולפי דעתי הערמה הענקית של התמונות של זקני צפת נעלמה לי בכל מעברי הדירות והארצות שקרו מאז".

הפיצוץ עצמו לקוח מעטיפת האלבום E=MC² של Count Basie (אלבום שמוכר יותר בשם The Atomic Basie). "היינו יכולים לקחת את התמונה הזו מכל מקום", מוסיף מוכיח, "אבל זו הייתה המחווה הקטנה שלנו לעטיפה אחרת של האמן הנפלא".

 

זקני צפת, "זקני צפת (הראשון)", 1992. צילום -מיה זר.

Read Full Post »

תומר בן אפרים / בצילה של הפצצה, 2010

בנאדם צא מהחור
העולם מתפרק והעתיד הוא שחור
נשארו רק סוכני המכירות
הם תוקפים מכל עבר מבלי להרפות

מתוך "יורד עולה"

 

 

 

 

 

 

  

 

  

קודם כל: שימו פליי


דבר העורך: אני יודע מעט מאוד על תומר בן אפרים. אני זוכר את הסינגל החביב עולם מושלם שיצא מאלבום הנושא את אותו שם לפני איזה 8 שנים (בדיעבד ניתן היה לשים לב להפקה, לגיטרות ולטאץ' של רן שם-טוב מאיזבו). חוץ מזה, לא ממש נתקלנו. כלומר, עד שראיתי את העטיפה של האלבום הזה. התמונה נהדרת ומיד משכה את תשומת הלב שלי. היא אפילו נראתה לי מוכרת, אבל לא ממש ידעתי מאיפה. מסתבר שלא הייתי לבד – להלן הפתרונים.

במה מדובר: תומר בן אפרים ניגן בראשית שנות התשעים בניו יורק במספר הרכבים יחד עם הנגנים שליוו את דיוויד ברן מהטוקינג הדס. אחרי חזרתו לארץ, חזר לנגן ונוצר קשר עם רן שם טוב והם החלו לעבוד ביחד מוסיקלית. עד היום שיחרר בן אפרים את האלבומים "עולם מושלם" ב- 2003, "הקוסם" ב- 2006  ואת אלבומנו המדובר ארבע שנים לאחר מכן.

לא בטוח שצולם ממש באותה הזדמנות, אבל איזו תמונה נפלאה!

תומר בן אפרים מביא באלבום זה חזון אפוקליפטי משהו, בסגנון ישיר, ביקורתי וממוקד ובהפקה נפלאה של שם טוב.

אז ככה: התמונה (במקור בשחור-לבן) היא של צופים בניסוי גרעיני, שנתבצע בתחילת שנות החמישים ע"י האמריקאים. יש גירסאות סותרות לגבי המיקום שבו היא צולמה, בין אם זה בנבאדה ובין אם זה באתר הניסויים הגרעיניים Enewetak Atoll באוקינוס השקט (יודעים לשפוך אור על הסוגיה? הגיבו למטה או כתבו לי! אני מחפש תשובה). תומר בן אפרים מספר: "באשר לקונספט, הפצצה מתייחסת למצבנו המאויים מפצצות ומטילים, וכמובן לאיום ה-פצצה, כפי שהדברים מופיעים למשל בשירים "בצילה של הפצצה" ו"המפץ הגדול". אבל מעבר לחרדה הביטחונית כדימוי, הפצצה מייצגת איום קיומי תלוי ועומד ברמה האישית המייצר חרדות של שקיעה, התנוונות, התרוששות".

עטיפה אחורית

על עיצוב העטיפה היה אמון אסף בילט, במאי מוכשר ומעצב יצירתי במיוחד. בהתחלה היה רעיון שעסק ב"פצצה" והתפוררות מסוג אחר – המשבר הכלכלי שפקד את העולם. "רצינו לעשות משהו שקשור לפיטורין או לקריסה כלכלית של היחיד", מספר בילט. "תומר בא עם הרעיון ללכת אחד לאחד עם שם האלבום. כשבא הכיוון החדש הבנתי שכחסיד של מתודולוגיית "TLB" (תן לו בראש, אם תהיתם) עדיף ללכת על הפשוט, החזק והבומבסטי". אחרי שהבינו שהם מעוניינים ללכת עם הקונספט של פצצות וצללים, חיפש ומצא בילט את הצילום ברשת.

"לאחר שהיינו מרוצים מהסקיצה, היינו אבודים", הוא מתאר. "כמעצב שמכבד את עצמו ומקשיב לעורך הדין שלו, כמובן שלא יכלתי להשתמש ב'תמונה שהורדתי מגוגל'. אבל איך מוצאים למי שייכות הזכויות על התמונה?" הפתרון לא בושש לבוא והגיע מכיוון יצירתי למדי. סטארט-אפ שחבר עובד בו, TinEye הוא מנוע חיפוש לתמונות ב"רברס". "אתה מעלה את התמונה שלך או שם לינק אליה, והאתר מוצא לך את כל השימושים של התמונה ברשת, כולל מניפולציות עליה, crop-ים וכו'. אמריקה באינטרנט!" מספר בילט בהתלהבות (זה אכן מגניב ביותר). "מצאנו את התמונה והתברר שהזכויות מוחזקות על ידי GettyImages. רכשנו את התמונה והפצצה היתה מוכנה".

משקפי מגן - גזור ושמור

"ניגשתי לעיצוב שאר חלקי העטיפה באווירת דימונה – צבעים מדבריים, טקסט מלוכלך ומגורען, עיצוב הלייבל וכמובן צילום של תומר במשקפי מגן תואמים, שצולם על ידי דורון פרחי, צלם ושותף ליצירות שלי שנים רבות". בילט מוסיף: "מאחר ובתקופת ההורדות חובה לצ'פר את מי שממש הולך לחנות וקונה דיסקים, החלטנו להעניק שי לכל רוכש – משקפת להגנה על עיניך בשעת התקפת אטום – גזור ושמור!". לשיר הנושא "בצילה של הפצצה" יצא גם קליפ בבימויו של אסף, שנערך מסרטי הסברה אמריקאיים משנות הארבעים.

 

תומר בן אפרים, "בצילה של הפצצה", 2010. עטיפה קדמית – לא ידוע. צילום – דורון פרחי. עיצוב -אסף בילט.

Read Full Post »

ג'ירפות / משוחח עם כסא, 1999

היא תלויה באוויר..תפסי! תפסי!
"אני רוצה למות!"
תתאבדי,
רק חכי עד צאת המועד.

מתוך "שיטין"

 

 

 

 

 

 

 

 

 

קודם כל: שימו פליי (איזה נוסטלגיה של קליפ, יא אללה)

דבר העורך: קרה לכם שהתעוררתם באמצע הלילה והפרווה שלכם היתה ספוגה בזיעה קרה? אז זהו, שלי ממש לא. סביר להניח אפילו שהעברתי תחנה בפעם הראשונה ששמעתי את "וואו" (היי, תודו שאני לא לבד פה). כמה שנים מאוחר יותר, זה כבר היה סיפור אחר לגמרי. אני מאוד אוהב את ג'ירפות, הרבה בזכות הטקסטים הבלתי מתפשרים, הגישה המקורית והקו הייחודי שאימצו. הם אפילו די מצחיקים אותי, איי מאסט סיי. "גג" היה קצת שינוי בתפנית, עם סאונד הרבה יותר להקתי ורוקיסטי, והפקה בכמה רמות מעל (ובכלל זה אלבום משובח ביותר). "משוחח עם כסא" הוא אלבום קטן יותר, עצמאי ואינטימי, ובכך הרבה מהקסם והחן שלו. ומהרגע שהתחלתי לכתוב את הפוסט הזה, הדיסק לא מפסיק להתנגן אצלי במערכת. זה ללא ספק אחד המקרים של אלבום שאתה מגלה בו עוד ועוד רבדים בכל האזנה. והעטיפה? מיד תדעו.

במה מדובר: משוחח עם כסא הוא אלבומם הראשון של ג'ירפות. מרבית חברי הלהקה הכירו בצבא, והתקליט יצא שבע שנים לאחר שהתחילו לנגן ביחד. הלהקה ידועה בטקסטים הלא שגרתיים שלה, המשוטטים בין חוסר שפיות לשנינות אינסופית. "משוחח עם כסא" נחשב כאלבום קאלט במוסיקה הישראלית של השנים האחרונות, על אף היותו פונה בזמנו לקהל מצומצם יחסית של מאזינים. ב- 2006 שחררו את האלבום "גג" , שנחשב רציני יותר וזכה להצלחה רבה בקרב המאזינים. מתוך "משוחח עם כסא" התפרסמו השירים "וואו" ו"רמי מואשם באחזקת סמים קלים".

אני רק בת 14!

אז ככה: על העטיפה רואים שניים מחברי ההרכב מרכינים את ראשם בכסא מטוס, כפי שמדריכים בחוברות הבטיחות בטיסה. לנסות לפרשן ולהסביר את ג'ירפות זו גדול עליי בכמה מידות, אז השרביט עובר לגלעד כהנא, הביג צי'ף, שייתן את דעתו בעניין. "הרעיון עלה לי בטיסה לחו"ל. הסתכלתי בחוברת האיורים שבגב הכיסא מולי, זו שמתארת מה עושים במקרה של חירום והרגשתי שזה מדבר על החיים שלי. בעיקר תנוחת ההתכוננות להתרסקות. לא לדעת מתי יבוא הבום, אבל הוא לבטח יגיע. הרגע שבו החיים שלך יתנפצו לרסיסים. כולך מתוח ומכווץ לקראת הבלתי נמנע. לכן בעטיפה שילבנו את האיורים מתוך הברושור המקורי שהוליד את הרעיון (בנוסף לצילומים)".

סקיצה ראשונית לעטיפה (איור: גלעד כהנא)

אחרי שנסגר הקונספט, עשו לו ברייק-דאון ותוכננו פרטי הצילומים. הסקיצה הראשונית אוירה על ידי כהנא עצמו ונשמרה אצלו עד היום. בהמשך, התמונות צולמו על רקע לבן, בסטודיו של הצלם רונן ללנה, ביום שהחל בשמונה בבוקר והסתיים רק באחת בלילה. חברי הלהקה הצליחו להשיג ארבעה מושבים מחברת תעופה (שתי שורות של שני מושבים). ליום הצילומים הגיעו הג'ירפות עם רעיונות סגורים, שלוו גם עם אילתורים במקום.

גלעד כהנא מוסיף ומספר: "מרוב שרונן ללנה ואני התכוננו לקראת יום הצילום, כלומר הכנו מעין תסריט לכל הצילומים: צילומים של כולם על הכיסאות, נחים, בזמן תאונה. צילומים של כולם יחד עומדים, עם ז'קט, בלי ז'קט . צילומי יחיד של כולם… פרט לצילום היחיד שלי, את זה שכחנו". תמונתו של הסולן אולתרה ברגע האחרון באחת בלילה,  והיא היתה בסופו של דבר לעטיפה של הסינגל הראשון "וואו".

ג'ירפות, "משוחח עם כסא", 1999. צלם – רונן ללנה, ע. צלם – עמית ישראלי. עיצוב – דור כהן, ג'ירפות.

Read Full Post »

ארז לב ארי / ארגמן, 2010

"השיבו לי כנפי והשיבוני אל עירי
השיבו לי מאור עיני ואשכון בבית קודשי
אדור בין אהובי ושמחה נפשי
כי עייפתי מיגון ושאול
קצתי משנתי."

מתוך שיר הנושא "ארגמן"

 

 

 

 

 

 

 

 

 קודם כל: שימו פליי

דבר העורך: גל גדול מדי של אמנים שנגעו במקורות והתחברו לשורשים היהודיים שלהם בשנים האחרונות עשו לי קצת אנטי לכל יוצר חדש שמביא איתו את הקו הזה. זאת כנראה הסיבה שהדחקתי באופן אוטומטי את המוזיקה של לב ארי בהתחלה, למרות ההדים החיוביים יחסית בביקורות. דווקא במקרה של ארז לב ארי, היצירה מגיעה ממקום הרבה יותר טבעי ואמיתי בעיניי, ולכן גם משכנעת. כמו שאביתר בנאי עוסק בסוגיות האישיות שלו ובין האדם למקום, ואנחנו רק צופים סקרנים וצמאים מהצד, כך גם לב ארי מצליח לייצר זיקים שכאלה בחלק מהיצירה שלו. הגיטרות שמלוות פשוט נהדרות, וגם אם הסגנון די אחיד ועקבי, זאת עדיין יצירה אמיתית, מקורית ומעניינת בבליל היומיומי שלנו.

במה מדובר: קריירת הסולו של ארז לב ארי הגיעה לאחר הצטרפות ל"כשניקו תתחיל לדבר" בשלהי ימיה, עבודה עם פטריק סבג באלבומיו לאחר מכן וליווי אמנים רבים בגיטרה, בהם מאיר בנאי ולאה שבת. ב- 2006 הוציא את אלבומו הראשון "שמחת הפרטים הקטנים" שהציג טקסטים הנשענים על אלמנטים מהמקורות ושם את הגיטרה של לב ארי במרכז. אלבומו השני, "ארגמן", שומר על אותה ארשת ומתמיד עם הטקסטים מחפשי הפתרונים, שילוב אלמנטים מן היהדות וכמובן הסאונד המחשמל של הגיטרה.

אז ככה: על עיצוב העטיפה עמלה רינת מיזן, מעצבת גרפית ואותיות ובוגרת המחלקה לתקשורת חזותית בשנקר, בעלת סטודיו רנה

התהליך העיצובי בו היא דובקת בעבודותיה מבוסס על אלמנטים טיפוגרפיים. כל תהליך נובע מאותה תפיסה המתחילה מעיצוב אות, מובילה לעיצוב לוגו וממשיכה לפיתוח קונספט תדמיתי ייחודי. כך גם היה במקרה זה.

עטיפה פנימית

"אלבומו של ארז לב ארי הוא אלבום מאוד מרגש גם מבחינת הקונספט וגם תהליך האומן ומוסיקה", מספרת מיזן. "האלבום אינו דתי, אלא מייצג דואליות מעניינת בין דת לחילוניות בינו לבין עצמו". הקונספט לאלבום נבנה מתוך שמו "ארגמן", שעל פי ספר הזוהר הוא ראשי תיבות של חמשת המלאכים אוריאל, רפאל, גבריאל, מיכאל ונוריאל. לצד זה, השם ארגמן בתנ"ך הוא אריג מצמר הצבוע בצבע הארגמן. את הצבע הכינו מנוזל הגוף של חלזונות מסוג ארגמונים, ומכאן הרעיון לתמונה של האלבום. "על הקונספט עבדתי עם רונן ללנה וביחד הגענו לקונספט של הקונכיה. החילזון/קונכיה מתקשרת גם לאופי האומן מצד אחד – המסתוריות והאפלוליות שלו ושל המוסיקה, אדם צנוע – ומנגד, יציאתו מהקונכייה". בהתאם לכך נקבעה גם תמונת האמצע של האלבום, שם רואים את ארז לב ארי סגור ומקופל בתנוחת הקונכיה.

טיפוגרפיה בעטיפת הסינגל "בוקר טוב"

הפונט שנבחר לעטר את העטיפה הוא כצפוי פונטי ייעודי וייחודי. "הפונט הוא פונט שבניתי לכבוד האלבום", מוסיפה מיזן. "הרעיון היה לקחת פונט המזוהה כ'ישראלי דתי' ולהוציא ממנו את החוטים – את הארגמן. לתת את התחושה שהפונט עשוי מפרימה של חוט"

ארז לב ארי, "ארגמן", 2010. עיצוב – סטודיו רנה. צילום – רונה ללנה ועמית ישראלי.

Read Full Post »

דניאלה ספקטור\דניאלה ספקטור, 2009

בואי אל גני גנים
תראי
טבע שלי
והנה אני
גדל פרא.

מתוך "גני גנים"

 

 

 

 

 

 

 

 

 קודם כל: שימו פליי


 

דבר העורך: דניאלה ספקטור היא אחת ההפתעות הנעימות של השנים האחרונות במוסיקה הישראלית בעיניי. צריך להאמין ולהיות בטוח בעצמך כשניגשים ליצור אלבום שהוא כל כולו על טהרת האומן עצמו, ובמקרה הזה ההימור יותר מהשתלם. ספקטור, בשירתה בצלילים הגבוהים, מצליחה לרגש אך עדיין להיות קפדנית ומדויקת, שרה ברכות ובעדינות אבל בלי להתחנחן. יש משהו מאוד נעים, מרגש, מתומצת ומדויק באלבומה של ספקטור (גם רונה קינן נעה בלא פחות מיומנות על התפר הזה) ותשעת שירי האלבום (לפעמים זה בדיוק כמה שצריך!) בהחלט ממכרים והשאירו טעם של עוד לקראת האלבום הבא. גם עטיפת האלבום היא פשוטה ונעימה אך מאוד מדויקת הולמת, וקולעת בדיוק לנקודה לטעמי.

במה מדובר: אלבום הבכורה של דניאלה ספקטור יצא בשנת 2009 וזכה לשבחים מקיר לקיר. ספקטור כתבה והלחינה את כל השירים, ועיבדה את רובם בעצמה. על ההקלטות, המיקסים וחלק מהעיבודים אחראי בעלה, בן ספקטור. שירתה של ספקטור מאוד מוקפדת ומדויקת, ומצליחה להעביר הרבה סאבטקסט מעבר למילים היפות שכתבה. מרבית הלחנים שקטים ועדינים, ומשאירים מקום למילים להישמע היטב. מתוך האלבום שוחררו הסינגלים "הכוכב הזה מת" ו"הירושימה".

 

על הסט

אז ככה:

העטיפה מציגה את ספקטור צנועה ומצונפת, משפילה מבט בטבע הפתוח. החיבור בין ספקטור לגלית מרציאנו, מעצבת העטיפה, החל כשמרציאנו עיצבה את ההזמנה לחתונתה של דניאלה עם בעלה בן. ספקטור, שהתחברה לסגנון של גלית, ביקשה שתעצב עבורה גם את עטיפת האלבום.

הצילומים נערכו בסמוך להוד השרון, מחוץ לעיר. "היה לכולם ברור שהצילום צריך להיערך בחוץ" מספרת מרציאנו. "לא בנוף אורבני, אלא נדרש חיבור לטבע. תחושה של מקום רחוק קצת". הכתיבה של דניאלה ספקטור משדרת משהו מאוד עדין וצנוע, והיה נסיון לתפוס את האלמנטים הללו בצילום.

רישומי עצים

לצד התמונות של דניאלה בחוברת, ניתן למצוא גם ציורים עדינים של עצים. ציורים אלה מבוססים על סקיצות ורישום ראשוני שיצרה דניאלה בעצמה. "כל העצים באים לייצג איזה סיפור", מציינת מרציאנו. "לא סיפור עם נרטיב ועלילה, אלא יותר סיפור המעביר אווירה מסוימת. הן בתמונות והן ברישומים נעשה שימוש בסקלת צבעים לא רוויה, כמעט אנמיים, אך עדיין מצליחים להעביר עושר שכזה. זה פשוט התחבר היטב עם המוזיקה".

 דניאלה ספקטור, "דניאלה ספקטור", 2009. עיצוב – גלית מרציאנו. צילום – אלין לב הר.

Read Full Post »

Older Posts »