עינב ג'קסון כהן - עץ נופל ביער, 2011
"כל הימים מסתכמים באושר
למרות טעם בוסר
וכל הלילות נופלים בין הכיסאות
עם בוקר"
מתוך "שיר הרס"
קודם כל: שימו פליי
כבר בסוף שנות השישים התחיל פרדי מרקורי המנוח לעבוד על Bohemian Raphsody האלמותי. תמונה כללית היתה לו בראש כבר בתחילת הדרך, אבל ככל שעבר הזמן השיר הלך ונבנה. במשך שנים היה מנגן קטעים מתוכה לחבריו ללהקה, אך רק ב- 1975 הרגיש שהיצירה בשלה מספיק, וניתן לייצר ממנה שיר שלם העומד בפני עצמו. במשך שלושה שבועות מלאים עבדו חברי הלהקה על פחות משש דקות של שיר, עובדים על הניואנסים הקטנים, משפרים ומשייפים. רק לאחר שהתייצבו על מה שהם רוצים לבצע (Queen היו ידועים בכך שעבדו רבות על השירים והעיבודים תוך כדי הקלטות באולפן), הגיעו מוכנים מהרגיל לאולפן. הפעם היה מדובר בחמישה אולפנים שונים. ההקלטות נמשכו שלושה שבועות רצופים , בין 10 ל- 12 שעות ביום בלי הפסקות כמעט בכלל. כל השיר מורכב מלא פחות מאשר 180 ערוצים של אודיו. מכיוון שבאולפנים דאז היו רק 24 ערוצים של טייפ, נדרשו תוך כדי הקלטה לאחד ערוצים רבים פעמים רבות ולהקליט שוב ושוב על מנת להגיע לתוצאה הרצויה. הגיטריסט בריאן מיי מספר שתהליך העבודה היה אחד המאתגרים והקשים שנתקל בהם, אולם זה ללא ספק היה שווה את העבודה. זה נחשב עד היום לסינגל היקר ביותר שהוקלט בהיסטוריה, ואחד המורכבים ביותר שנוצרו אי פעם.
אני מספר את כל זה, כי לפני כמה ימים אח שלי השמיע לי בהתלהבות במשך שעה וחצי את Bohemian Raphsody של קווין, פרוסה לכל אותם ערוצים בתוכנת עריכת סאונד. לא מיציתי אפילו עשירית ממה שיש להאזנה שכזו להציע – אינספור ערוצי קול, פסנתר, גיטרה ומה לא שניתן להפריד ולבודד – ואני אפילו לא כזה חובב קווין (כאילו, אוהב וכאלה, מי לא אוהב קווין, אתם יודעים). אבל מה שהדהים אותי באמת והדביק אותי למחשב עד שכבר ממש הייתי צריך ללכת היה הדיוק האינסופי, העידונים וההקפדה שאינה מתפשרת על הפרטים הקטנים. אין טכנאי בעולם, מנוסה ככל שיהיה, שמסוגל להבחין בכל מבול הקולות הזה. ואני שומע את אינספור הערוצים והקולות, ומה שעובר לי בראש זאת האהבה של קווין למוזיקה שהם עשו והאכפתיות מהתוצר הסופי. אי אפשר להסביר את זה אחרת.
מתוך חוברת האלבום (צילום: סיון שחור)
אל מול השיר (ובכלל האלבום הפומפוזי ממנו הוא לקוח) ניצב "עץ נופל ביער" של עינב ג'קסון כהן, ששמעתי המון כל אותו שבוע. במובנים רבים, זה הדבר הרחוק ביותר שניתן להשוות אותו אליו. "עץ נופל ביער" הוא יצירה שבבסיסה פסנתר ושירה, כאשר רוב ההפקה מסביב (מצוינת, אגב) תומכת בשני אלה. זמרת + פסנתר. השירים שקטים, והטקסטים מאוד אישיים, חושפניים ונוגעים ללב. ובכל זאת, דבר אחד צועק מתוך האלבום הזה, והוא אהבה. אהבה למוזיקה, אהבה לדיוק בפרטים, אהבה להקפדה. וזה בולט בעיקר על רקע הפסנתר, בהיותו כלי שכל כך רגיש לאופן הנגינה וההגשה. על אף המינימליזם שבו, אין מילימטר באלבום הזה שלא הושקעו בו אינספור שעות של מחשבה.
זה יפה, כי היא לא מפחדת לתת לשחרר ולהרפות, אבל בדיוק במידה שבה זה מתבקש. רונה קינן הוציאה יופי של תקליט השנה, אבל כהרגלה עדיין לא נתנה למוזיקה לסחוף אותה, אלא להיפך. נעם נבו נתנה בראש עם אלבום אדיר, חסר מעצורים בבסיסו ובלי טיפת רסן (בכלל, רוב האלבומים הטובים שיצאו השנה הן של נשים). ואילו עינב ג'קסון כהן השכילה לשלב בין העולמות – גם איפוק, גם עדינות וגם היסחפות אחר הרגש. בפעמים הראשונות ששמעתי את "עץ נופל ביער", התייחסתי אליו כאל אלבום אישי, חושפני, מאוד יפה ונוגע ללב. רק אחרי מספר לא מבוטל של השמעות, הוא באמת המריא מבחינתי. בעיקר הבנתי עד כמה מעט ספגתי. הטקסטים, הלחנים, העיבודים, השירה, העטיפה – אני עדיין מרגיש שלא הכלתי את כולו. כל התהליך הארוך (שבע שנים?!) מהשיר הראשון ועד צאת האלבום – קשה, אפילו בלתי אפשרי לדחוס הכל לפחות משעה. זהו אלבום שגדל משמיעה לשמיעה, במלוא מובן המילה. ועם כל כך הרבה אהבה למוסיקה ולתהליך היצירה, קשה שלא להתאהב ולהסחף.
ובכל זאת, מרבית בני התמותה עדיין יכולים להתרווח ולהתענג על Bohemian Raphsody, גם בלי לשמוע ולספוג הכל. אז לטובת אלה שטרם שמעו את "עץ נופל ביער", תרשו לי רק לומר שזה באמת באמת אלבום מקסים. ולמי שמחפש את אשר מאחורי הטקסטים החושפניים, הנגינה הבלתי מתפשרת והעיבודים העדינים אך מורכבים – אשריכם.
*************
מתוך התערוכה Art Beat (צילום: סיון שחור)
על הסט, בביתה של ג'קסון כהן
המעצבת הגרפית שעבדה עם ג'קסון כהן על האלבום היא נוית בר, שאחראית בין היתר גם על הלוגו הקטן של הזמרת. את הצלמת סיון שחור הכירה כששודכו יחד לתערוכת המוזיקאים Artbeat. "אני מודה שלא קל לי להצטלם, וניסינו לחשוב על מקום שירגיש לי הכי טבעי. הבית, החדר והמיטה מאד נוכחים בשירים שלי, ולכן זה הרגיש הכי נכון להצטלם איתם ובתוכם. חדר השינה שלי מוקף חלונות גדולים והוא התברר כלוקיישן מוצלח עם המון אור טבעי. בלי תכנונים או שרטוטים מוקדמים, החלטנו לפעול מהבטן.
אני לא זוכרת את הרגע המדויק שבו זה קרה, אבל מצאתי את עצמי מצטלמת באוויר תוך כדי זינוק והתרסקות אל המיטה. אם זה היה וידאו אני מדמיינת אותו בהילוך איטי מאד. אבל מאחר וזה שוט בודד – סיון צילמה את כל השלבים, והתאהבנו במיוחד בתמונה שתפסה את ה"רגע שלפני". התמונה הזו הייתה אחת מ 5 התמונות שהצגנו בתערוכה, שם היא הופיעה עם איור בפרשנות של מיקי זמיר. בעטיפת האלבום היא מופיעה נקייה, כמו שהיא".
סיפור, כיסוי. 
להשאיר תגובה