קילר הלוהטת / דופקים את הלבנים, 1985
קודם כל: שימו פליי
דבר העורך: והפעם – פאנק ישראלי!
קילר הלוהטת היתה שם לזמן קצר. היתה, ונעלמה מן הציבור לתקופה ארוכה, מותירה אחריה אלבום נדיר להשגה ומעמד קאלט שכזה. שנים לאחר מכן, ערך סולן ומנהיג הלהקה יורם מארק-רייך מחווה מהיפות שראיתי בארץ בהיקפן לשחזור המוסיקה (כולל הוצאה מחדש של כל החומרים שאי פעם הקליטה קילר בשנות קיומה, תוך השקעה כספית גדולה בשחזור החומר הישן לפורמט דיגיטאלי) ותיעוד מאורעות הלהקה. אני ממליץ בחום, גם לאלה מכם שלא מכירים או מתחברים לסגנון, לקרוא את אחת הביוגרפיות המהנות שנכתבו על להקה ישראלית, כתובה בהרבה עניין, הומור וכנות. על הלהקה ועל העטיפה הפרובוקטיבית (כמה כאלה כבר יש לנו?), אתם מוזמנים לקרוא כאן.
במה מדובר: קילר הלוהטת היא ככל הנראה להקת הפאנק-רוק הראשונה בישראל. הלהקה הוקמה ב- 1976 על ידי יורם מארק-רייך וירון דקל, שני תיכוניסטים חיפאים בני 16. חברים רבים התחלפו בהרכב, וניתן למנות בהם את אסף מרוז (לימים המתופף של איפה הילד) ואת גיל אלון (גיטריסט להקת אתניקס, מאוחר יותר). בסיסטית הלהקה היתה מוניקה סקס, ויהלי סובול, שנמנה על מעריצי הלהקה, היה עתיד לקרוא להרכב שלו בעקבותיה.
קילר הושפעה מהגלאם-רוק הבריטי, הפאנק והרוק הכבד ויצרה לראשונה גירסה מקומית משלה לסגנונות אלה. הלהקה היתה ידועה בהופעותיה הפרועות. בהופעת ערב יום העצמאות, בבמה המרכזית בחיפה, עלו שוטרים לבמה והפסיקו את המופע בטענה שכבר אחרי חצות (מגוחך, נכון, אבל לא לשכוח שמדובר בחיפה, עיר הפועלים…). הלהקה המשיכה לנגן לצד זעקות העידוד הקהל, וגם לאחר שהמשטרה ניתקה את החשמל, המתופף המשיך להרעיש עד שגררו אותו מהבמה. מאיר לוי, קלידן הלהקה, פיתח קריירה צבאית (לימים סגן מפקד מצ"ח) ונהג להופיע בפנים צבועות ועם הגב לקהל, על מנת שלא יזהו אותו (הקהל חשב שזה גימיק).
רוני בראון, אז בכיר ב- CBS, חיבב את הלהקה וסייע להם עם הפקת הסינגל "לא רוצים לרקוד עם מירי". ב- 1985, כאשר הקים את הליקון, סיפח בראון את קילר והוציא את האוסף "דופקים את הלבנים". האלבום, שאת מילותיו ולחניו כתב מארק-רייך, כלל את הלהיטים "אני רוצה להיות ראש ממשלה", "עיר של בתולות" ו"יורדים עלייך כאסח". אז של מי התחת המסתורי שעל העטיפה?
אז ככה: ובכן, קוראים יקרים, האמת היא ש…פשוט לא יודעים. את מגי שרם, שעיצבה את העטיפה לא הצלחתי לאתר. יורם מארק רייך, סולן ומנהיג הלהקה מספר: "צר לי לאכזב אותך לגבי עטיפת 'דופקים את הלבנים'. עיצבה אותה מגי שרם ב- 1985, שמיד אחר כך עזבה את ישראל לטובת ארה"ב, ואין לי קשר איתה. כל הפרטים אצלה. קיבלתי עטיפה מוכנה. ללא הסברים".
חברי הלהקה על עטיפת דיסק הבונוס
"השאלה של מי התחת הזה תמיד עולה כשמראיינים אותנו", הוא מוסיף. "הרבה ניסיונות לפתור את התעלומה נערכו במשך שנים. היו גם שהגדירו את התחת כ"יוניסקס", כי לא ברור אם זה ישבן של בחור או בחורה".
"בהופעות המעטות שהלהקה קיימה החל מהוצאת האלבום (קיץ, 1985) ועד לפירוק הלהקה באותו קיץ, תמיד ביקשו מאיתנו להפשיל מכנסיים ולהפנות את התחת לקהל למטרות זיהוי. בהופעת הפרידה שערכנו אותו קיץ בקולנוע דן, שנחשב היה אז להיכל הרוק החשוב ביותר בישראל, עלה לבמה מעריץ משולהב, חייל במדים, עם נשק, הפשיל את מכנסיו ותחתוניו לטובת הקהל, אבל היה ברור שהתחת שלו זרוע חצ'קונים, רחוק מלהיות התחת הענוג שעל העטיפה.
התחת שעל העטיפה סייע לכולנו להשיג בחורות. כאשר מעריצות תהו של מי התחת שמופיע שם. תמיד ענינו שהן מוזמנות לבדוק את הסוגייה באופן אישי, והרבה פעמים זה באמת קרה".
דופקים את הלבנים - מהדורת 2010
האלבום יצא ב- 2010 בהוצאה מחודשת (להאזנה ולרכישה בבנדקמפ) בתקליט כפול, הכולל את שירי התקליט המקורי לראשונה בדיסק, בצירוף בונוסים ושירים גנוזים. בהוצאה המחודשת של האלבום השתנה הלוגו וקיבל מראה עכשווי יותר, ונוספה גם נשיקה על התחת. המעצבת גיתית רפאל מספרת: "חשבנו יחד (יורם ואני) איך להציג אלבום שכבר יצא לפני עשרות שנים, כאשר הפעם הוא מוקלט באמצעים טכנולוגיים עדכניים ויש בו תוספת של כמה שירי בונוס. היה נדרש להעביר את המסר שמדובר באותו אלבום אבל שיש בו קריצה עכשווית. את העטיפה קיבלתי כעטיפת אלבום מודפסת, אותה סרקתי ומיקמתי בצורה כזאת ששוליה נראים על גבי הדיסק, שיהיה מובן שהעטיפה סרוקה כפי שהיא. הלוגו הישן הוחלף בלוגו חדש שההשראה אליו היתה מהלוגו המפורסם של להקת AC/DC. על התחת הוספתי נשיקה ממעריצה אלמונית שגם אחרי כל אותן שנים נשארה נאמנה. הפעם (בניגוד לתקופה שבה האלבום המקורי יצא), הדיסק הוצג בחנויות עם מדבקה שמסתירה את התחת, דבר שבאותם ימים עורר פרובוקציה".
מה עלה בגורל מוניקה סקס אתם שואלים? מוניקה סקס חיה לה בעומר באושר ובעושר עם מאיר לוי, בעלה, שהיה הקלידן של קילר.
קילר הלוהטת, "דופקים את הלבנים", 1985. עיצוב – מגי שרם. עיצוב מהדורה מחודשת – גיתית רפאל ויורם מארק-רייך.
סיפור, כיסוי. 