Feeds:
רשומות
תגובות

Posts Tagged ‘רונן ללנה’

גלעד כהנא - "אפריקה שלי", 2015

גלעד כהנא – "אפריקה שלי", 2015

 

"התחלנו בצורה די חצופה. כלומר חצופה שלי. סיימתי מכינת אילוסטרייטור רגע לפני שנקר והחלטתי לשלוח מייל לג'ירפות שאני רוצה לעבוד איתם. ככה".

*****

את פרס הגיבור של הערב שלנו מקבל טל סולומון ורדי, סטודנט לעיצוב גרפי בשנקר. אני לפעמים שואל את עצמי למה זה כמעט ולא קורה אף פעם. כאילו, אם יש אמן שאתה ממש אוהב ומעריך ומתחבר אליו, למה לא בעצם? זה נורא הגיוני כשחושבים על זה. אז הלילה אני מרים כוסית לתמימות ולכנות ולכל מי שעשה צעד אמיץ כי למה לא. חושב על רומנטיקה במקום על פוליטיקה, כזה.

"משוחח עם כסא", טייק 2

"משוחח עם כסא", טייק 2

"כמה ימים לאחר שפניתי התקשר אליי גלעד כהנא והציע שנעשה נסיון. איירתי מחדש את "משוחח עם כסא" שחגג 15 שנה בסיבוב הופעות חגיגי למשהו מודרני יותר, וקטורי. האימאג' נכנס למודעות שליוו את הסיבוב, ואחרי כמה חודשים הוא הציע שנעבוד יחד על התקליט שלי. הסיפור הזה מבחינתי מזכיר את העטיפה של פונץ' שאילה טל עיצבה. היא היתה מעריצה שמאוד רצתה לעבוד איתם והציעה להם את העיצובים שלה, ואני מזדהה עם זה מאוד. הייתי נורא נורא צעיר, זה היה מפתיע מאוד, ומבחינתי אני גם מרגיש שזה חנך אותי למקצוע יותר מאשר הרבה דברים שאני לומד בשנקר".

"העבודה על 'אפריקה שלי' היא חוויה של כמעט שנה וחצי", ממשיך סולומון ורדי. "באתי לאולפן לשמוע את האלבום וראינו שיש לו קו קוהרנטי שטרם הצלחנו לבשל לגמרי". בינתיים שריאל קסלסי, אנימטור ומאייר יוצא בצלאל, עבד על הקליפ המעולה של 'אפריקה שלי', שהוא גם אחד מהשירים הטובים שיצאו כאן בשנה החולפת לטעמי. "שריאל התחיל לבנות עולם של דימויים שהתחברה לשיר, עם הרבה תל אביב וכהנא שרוקד בכל מקום. העולם הויזואלי הזה מאוד התחבר לאלבום והמשכנו כולנו להתקדם איתו הלאה".

פנים התקליט, עם קו הרקיע התל אביבי (לחיצה וזה גדל!)

פנים התקליט, עם קו הרקיע התל אביבי (לחיצה וזה גדל!)

"ההחלטה המקורית היתה שהאלבום ייצא בפורמט של ויניל כפול. בשלב הזה כבר היה די ברור שקו הרקיע של תל אביב הולם וצריך להכנס לאורך פנים התקליט. הפרונט, לעומת זאת, לא ישב טוב. התחלנו באיורים של כיכר הבימה עם פסל "התרוממות" עם שלושת העיגולים, אבל כהנא הלך עם האיור לכמה אנשים ולא היה להם מספיק ברור". (הפסל של קדישמן, אגב, תועד בעטיפה שאייר מנחם רגב לאלבום ההופעה המשותפת של אריק איינשטיין ושלום חנוך מ- 1979).

התמונה המקורית לעטיפה לפני ריטושים (צילום: רונן ללנה)

התמונה המקורית לעטיפה לפני ריטושים (צילום: רונן ללנה)

היה נסיון למצוא כיוון חדש. "הסיפור שלי עם הצלם רונן ללנה מתחיל מהעטיפה של 'משוחח עם כסא', האלבום הראשון של ג'ירפות", מספר גלעד כהנא. "הוא צילם אז עטיפה על בסיס ציור שעשיתי ומאז אני והוא חברים אחים. אלה היו ימים של חברות תקליטים, תקציבים, הפקות על".

"הפעם התקשרתי אליו בערב ואמרתי לו 'שמע, אני מגיע מחר, אני מוריד חולצה, רוקד כמו משוגע, ואתה מצלם'. רונן הזדעק ואמר שמה פתאום מחר, ואיך יצטלם ריקוד ואין לו איתו בכלל את המצלמה הנכונה. אמרתי לו שזה אלבום שריקוד זה חלק אינטגרלי ממנו, אני רוקד והוא מצלם. שמתי את האלבום בפול ווליום, התחלתי לרקוד והוא נתן קליקים".

"באיזשהו שלב רקדתי כבר די הרבה ונהיה לי חם, ואמרתי לרונן שנראה מה יצא. היתה שם תמונה אחת שקרה בה משהו מטורף. נראתי חצי שחור חצי לבן. ידעתי שזאת תהיה התמונה של העטיפה. שזה מסכם את 'אפריקה שלי'. 'זה כן שחור לבן'. זאת האינטואיציה שלי ואי אפשר לטעות. וכך היה.

ללנה עשה את העיבוד הראשוני, וסולומון ורדי המשיך עם הרבה מאוד חיתוכים, הבלטות ופוטושופ ליצור את התמונה המנצחת. "לאט לאט נפתר לנו הפרונט", ממשיך סולומון ורדי. "התלבטנו על הכיתוב די הרבה זמן. בדקתי קצת רפרנסים וראיתי שרוב שם האמן יותר גדול משם האלבום. במקרה הזה החלטתי להשוות, וגם כמעט שזה נבלע בלבן. גלעד היה בעניין שהשם יטמע, וגם השחור לבן שהלכתי עליו התחבר לנו לשיר הנושא".

הצד האחורי בגרסת התקליט

הצד האחורי בגרסת התקליט

"מבחינה טיפוגרפית בדקתי כמה פונטים לכל האלבום ובסוף נבחר קואופרטיב בגרסה המלוכלכת שלו. הוא קיבל את ההשראה מקו הרקיע – צר, ארוך ומלוכלך כמו בניינים". ללייבלים שעל התקליט נוספו דמויות של כהנא, שיסתובבו תוך כדי ריקוד שליווה גם את הקליפ.

"אחרי חודשיים הבנו שצריך לעשות גם דיסק, ואז הוספתי גם איורים נוספים של שריאל. לחוברת דיסקסנו איך אפשר לשבור את הפורמט, ובסוף החלטנו שהסיכות של החוברת יהיו מלמעלה למטה, והכל יהיה מסובב ב-90 מעלות כמו פנקס. חיפשתי ולא נתקלתי ברפרנסים כאלה בינתיים (מישהו מכיר?). זה יצר אתגר גדול, במיוחד לאור קו הרקיע שליווה את הפרויקט, שהוא בבסיסו צורה מאוד אורכית. גם כמות הטקסטים (ויש הרבה כאלה, עם 17 שירים באלבום) היתה צריכה להופיע אנכית. בבית הדפוס היו בטוחים שהקובץ דפוק או שטעיתי, אבל הסברתי להם היטב שזאת הכוונה".

"זה האלבום ה-12 שלי אני חושב", מסכם כהנא, "ואני חושב שזו אחת העטיפות הכי טובות שעשיתי. אני משקיע בעטיפות שלי, מבחינתי זה חלק מהעבודה האומנותית, עם כל העבד-אדון והשחור-לבן. פה זה פשוט התלבש".

שתי פריסות אנכיות מתוך החוברת בגרסת הדיסק

שתי פריסות אנכיות מתוך החוברת בגרסת הדיסק

לקריאה נוספת: גלעד כהנא ודוד פולונסקי מספרים על העטיפה המעולה של "אין כניסה לפילים"; כהנא מעלה זכרונות מעטיפת "משוחח עם כסא", שהיה גם אחד הפוסטים הראשונים פה בבלוג; וטל סולומון ורדי מספר על פרויקט החייאת עטיפות התקליטים reCover שעשה לפני כמה שנים.

138qq1

גלעד כהנא – "אפריקה שלי", 2015. עיצוב: טל סולומון ורדי. צילום: רונן ללנה. איורים: שריאל קסלסי.

Read Full Post »

ג'ירפות / משוחח עם כסא, 1999

היא תלויה באוויר..תפסי! תפסי!
"אני רוצה למות!"
תתאבדי,
רק חכי עד צאת המועד.

מתוך "שיטין"

 

 

 

 

 

 

 

 

 

קודם כל: שימו פליי (איזה נוסטלגיה של קליפ, יא אללה)

דבר העורך: קרה לכם שהתעוררתם באמצע הלילה והפרווה שלכם היתה ספוגה בזיעה קרה? אז זהו, שלי ממש לא. סביר להניח אפילו שהעברתי תחנה בפעם הראשונה ששמעתי את "וואו" (היי, תודו שאני לא לבד פה). כמה שנים מאוחר יותר, זה כבר היה סיפור אחר לגמרי. אני מאוד אוהב את ג'ירפות, הרבה בזכות הטקסטים הבלתי מתפשרים, הגישה המקורית והקו הייחודי שאימצו. הם אפילו די מצחיקים אותי, איי מאסט סיי. "גג" היה קצת שינוי בתפנית, עם סאונד הרבה יותר להקתי ורוקיסטי, והפקה בכמה רמות מעל (ובכלל זה אלבום משובח ביותר). "משוחח עם כסא" הוא אלבום קטן יותר, עצמאי ואינטימי, ובכך הרבה מהקסם והחן שלו. ומהרגע שהתחלתי לכתוב את הפוסט הזה, הדיסק לא מפסיק להתנגן אצלי במערכת. זה ללא ספק אחד המקרים של אלבום שאתה מגלה בו עוד ועוד רבדים בכל האזנה. והעטיפה? מיד תדעו.

במה מדובר: משוחח עם כסא הוא אלבומם הראשון של ג'ירפות. מרבית חברי הלהקה הכירו בצבא, והתקליט יצא שבע שנים לאחר שהתחילו לנגן ביחד. הלהקה ידועה בטקסטים הלא שגרתיים שלה, המשוטטים בין חוסר שפיות לשנינות אינסופית. "משוחח עם כסא" נחשב כאלבום קאלט במוסיקה הישראלית של השנים האחרונות, על אף היותו פונה בזמנו לקהל מצומצם יחסית של מאזינים. ב- 2006 שחררו את האלבום "גג" , שנחשב רציני יותר וזכה להצלחה רבה בקרב המאזינים. מתוך "משוחח עם כסא" התפרסמו השירים "וואו" ו"רמי מואשם באחזקת סמים קלים".

אני רק בת 14!

אז ככה: על העטיפה רואים שניים מחברי ההרכב מרכינים את ראשם בכסא מטוס, כפי שמדריכים בחוברות הבטיחות בטיסה. לנסות לפרשן ולהסביר את ג'ירפות זו גדול עליי בכמה מידות, אז השרביט עובר לגלעד כהנא, הביג צי'ף, שייתן את דעתו בעניין. "הרעיון עלה לי בטיסה לחו"ל. הסתכלתי בחוברת האיורים שבגב הכיסא מולי, זו שמתארת מה עושים במקרה של חירום והרגשתי שזה מדבר על החיים שלי. בעיקר תנוחת ההתכוננות להתרסקות. לא לדעת מתי יבוא הבום, אבל הוא לבטח יגיע. הרגע שבו החיים שלך יתנפצו לרסיסים. כולך מתוח ומכווץ לקראת הבלתי נמנע. לכן בעטיפה שילבנו את האיורים מתוך הברושור המקורי שהוליד את הרעיון (בנוסף לצילומים)".

סקיצה ראשונית לעטיפה (איור: גלעד כהנא)

אחרי שנסגר הקונספט, עשו לו ברייק-דאון ותוכננו פרטי הצילומים. הסקיצה הראשונית אוירה על ידי כהנא עצמו ונשמרה אצלו עד היום. בהמשך, התמונות צולמו על רקע לבן, בסטודיו של הצלם רונן ללנה, ביום שהחל בשמונה בבוקר והסתיים רק באחת בלילה. חברי הלהקה הצליחו להשיג ארבעה מושבים מחברת תעופה (שתי שורות של שני מושבים). ליום הצילומים הגיעו הג'ירפות עם רעיונות סגורים, שלוו גם עם אילתורים במקום.

גלעד כהנא מוסיף ומספר: "מרוב שרונן ללנה ואני התכוננו לקראת יום הצילום, כלומר הכנו מעין תסריט לכל הצילומים: צילומים של כולם על הכיסאות, נחים, בזמן תאונה. צילומים של כולם יחד עומדים, עם ז'קט, בלי ז'קט . צילומי יחיד של כולם… פרט לצילום היחיד שלי, את זה שכחנו". תמונתו של הסולן אולתרה ברגע האחרון באחת בלילה,  והיא היתה בסופו של דבר לעטיפה של הסינגל הראשון "וואו".

ג'ירפות, "משוחח עם כסא", 1999. צלם – רונן ללנה, ע. צלם – עמית ישראלי. עיצוב – דור כהן, ג'ירפות.

Read Full Post »

ארז לב ארי / ארגמן, 2010

"השיבו לי כנפי והשיבוני אל עירי
השיבו לי מאור עיני ואשכון בבית קודשי
אדור בין אהובי ושמחה נפשי
כי עייפתי מיגון ושאול
קצתי משנתי."

מתוך שיר הנושא "ארגמן"

 

 

 

 

 

 

 

 

 קודם כל: שימו פליי

דבר העורך: גל גדול מדי של אמנים שנגעו במקורות והתחברו לשורשים היהודיים שלהם בשנים האחרונות עשו לי קצת אנטי לכל יוצר חדש שמביא איתו את הקו הזה. זאת כנראה הסיבה שהדחקתי באופן אוטומטי את המוזיקה של לב ארי בהתחלה, למרות ההדים החיוביים יחסית בביקורות. דווקא במקרה של ארז לב ארי, היצירה מגיעה ממקום הרבה יותר טבעי ואמיתי בעיניי, ולכן גם משכנעת. כמו שאביתר בנאי עוסק בסוגיות האישיות שלו ובין האדם למקום, ואנחנו רק צופים סקרנים וצמאים מהצד, כך גם לב ארי מצליח לייצר זיקים שכאלה בחלק מהיצירה שלו. הגיטרות שמלוות פשוט נהדרות, וגם אם הסגנון די אחיד ועקבי, זאת עדיין יצירה אמיתית, מקורית ומעניינת בבליל היומיומי שלנו.

במה מדובר: קריירת הסולו של ארז לב ארי הגיעה לאחר הצטרפות ל"כשניקו תתחיל לדבר" בשלהי ימיה, עבודה עם פטריק סבג באלבומיו לאחר מכן וליווי אמנים רבים בגיטרה, בהם מאיר בנאי ולאה שבת. ב- 2006 הוציא את אלבומו הראשון "שמחת הפרטים הקטנים" שהציג טקסטים הנשענים על אלמנטים מהמקורות ושם את הגיטרה של לב ארי במרכז. אלבומו השני, "ארגמן", שומר על אותה ארשת ומתמיד עם הטקסטים מחפשי הפתרונים, שילוב אלמנטים מן היהדות וכמובן הסאונד המחשמל של הגיטרה.

אז ככה: על עיצוב העטיפה עמלה רינת מיזן, מעצבת גרפית ואותיות ובוגרת המחלקה לתקשורת חזותית בשנקר, בעלת סטודיו רנה

התהליך העיצובי בו היא דובקת בעבודותיה מבוסס על אלמנטים טיפוגרפיים. כל תהליך נובע מאותה תפיסה המתחילה מעיצוב אות, מובילה לעיצוב לוגו וממשיכה לפיתוח קונספט תדמיתי ייחודי. כך גם היה במקרה זה.

עטיפה פנימית

"אלבומו של ארז לב ארי הוא אלבום מאוד מרגש גם מבחינת הקונספט וגם תהליך האומן ומוסיקה", מספרת מיזן. "האלבום אינו דתי, אלא מייצג דואליות מעניינת בין דת לחילוניות בינו לבין עצמו". הקונספט לאלבום נבנה מתוך שמו "ארגמן", שעל פי ספר הזוהר הוא ראשי תיבות של חמשת המלאכים אוריאל, רפאל, גבריאל, מיכאל ונוריאל. לצד זה, השם ארגמן בתנ"ך הוא אריג מצמר הצבוע בצבע הארגמן. את הצבע הכינו מנוזל הגוף של חלזונות מסוג ארגמונים, ומכאן הרעיון לתמונה של האלבום. "על הקונספט עבדתי עם רונן ללנה וביחד הגענו לקונספט של הקונכיה. החילזון/קונכיה מתקשרת גם לאופי האומן מצד אחד – המסתוריות והאפלוליות שלו ושל המוסיקה, אדם צנוע – ומנגד, יציאתו מהקונכייה". בהתאם לכך נקבעה גם תמונת האמצע של האלבום, שם רואים את ארז לב ארי סגור ומקופל בתנוחת הקונכיה.

טיפוגרפיה בעטיפת הסינגל "בוקר טוב"

הפונט שנבחר לעטר את העטיפה הוא כצפוי פונטי ייעודי וייחודי. "הפונט הוא פונט שבניתי לכבוד האלבום", מוסיפה מיזן. "הרעיון היה לקחת פונט המזוהה כ'ישראלי דתי' ולהוציא ממנו את החוטים – את הארגמן. לתת את התחושה שהפונט עשוי מפרימה של חוט"

ארז לב ארי, "ארגמן", 2010. עיצוב – סטודיו רנה. צילום – רונה ללנה ועמית ישראלי.

Read Full Post »