Feeds:
פוסטים
תגובות

Posts Tagged ‘צילה דגן’

ארץ טרופית יפה - שירים מברזיל, 1977

"קרנבל דיזנגוף,
שישי בצהריים, שתים שתים
הן באות, הן באות, יפות,
רגליים, ידיים, שדיים,
עד כאב עיניים.

קרנבל דיזנגוף,
בשם שמיים, תנו לי מים מים,
הן באות, הן באות, עפות
על פרישמן ועל א.ד. גורדון
הן פורשות כנפיים.

אני עד הערב מטייל על השוליים.
אני עד הערב כבר נופל מהרגליים.
זה קרנבל לעיניים,
זה קרנבל שישי בצהרים,
אבל אני אוהב לחגוג בשנים"

מתוך "קרנבל דיזנגוף", בתירגומו המקסים של אהוד מנור לשיקו בוארקי

 קודם כל: שימו פליי

(לפני הסיגריות, קורין נשמעה בכלל כמו חוה אלברשטיין!)

דבר העורך:

יש משהו מרגש בירידה המשופעת לעבר אולם ההמתנה הגדול של נתב"ג, רגע לפני החופש. כל הבירוקרטיה והניירת מאחוריכם, ועכשיו אין יותר דאגות על הראש לזמן הקרוב. לא בכדי הנוסעים נמצאים שם רגע אחרי שמשטרת ישראל העידה על עזיבתכם הרשמית את שטח גבולות ישראל. ואם אתם לא מהטיפוסים שרצים לדיוטי פרי ולא רואים ממטר, בטח שמתם לב לתערוכת הכרזות המתחלפת שמתנוססת לאורך אותו מורד. בפעם האחרונה כשהעבודה שלחה אותי לחו"ל, מצאתי את עצמי לבד, משוטט עם עצמי הלוך ושוב לצד תערוכת כרזות לציון תשעים שנה לקרן היסוד. בתערוכה, שאצר דוד טרטקובר, הוצגה אבולוציה של כרזות המעודדות את פועלה של קרן היסוד מכל שנות פעילותה. בכל מה שקשור למוסיקה, אני מעדיף באופן די גורף את שנות השבעים על פני שנות השישים, ואת שנות התשעים על פני שנות השמונים (שהיו באמת מזעזעות, בואו נודה בזה). גם בעשור הקרוב אני תולה תקוות לא קטנות. באשר לעיצוב הגרפי, אני חושב שאותו כלל תקף גם כן בנוגע לטעם שלי. אני מאוד אוהב את הצבעוניות, העושר והקווים העגולים שמאפיינים את עולם הפרינט של שנות השבעים. יש משהו מאוד אופטימי, שמח ותמים שכבר לא נראה יותר לאחר מכן באותו קנה מידה.

לא מזמן, בארוחת ערב אצל חברים, נזדמן לי מפגש אקראי עם האלבום הזה במסגרת shuffle כלשהו שהתנגן ברקע. את השיר "ארץ טרופית יפה" אני די מתעב, והוא יצא לי כבר מכל החורים. את יתר האלבום, לעומת זאת אני די מחבב, והיה כיף להיזכר בו בשנית. הטקסטים מתורגמים לעילא ולעילא, וכיף לשמוע את כל חברי הלהקה צעירים ונלהבים, אך עדיין רגישים ומדויקים. מבין אלבומי דרום אמריקה של מתי כספי, אני הכי אוהב את "שיר אהבה רחוק", אבל לאלבום הזה ישנה העטיפה היפה שבהם. אותה צבעוניות ועושר סבנטיז, ובניחוח ברזילאי, היא עוד זכר קטן למשהו שהיה פעם ואיננו.

במה מדובר:

מתי כספי היה בין האמנים שהושפעו רבות מהסמבה והבוסה נובה הברזיאלית, שזכו להצלחה יפה בעולם בשנות השבעים. כספי נעזר באהוד מנור ליצירת גירסאות בעברית לחלק מהלהיטים הברזילאיים הבולטים באותם ימים. מנור לא היה דובר פורטוגזית, ונעזר באורי הרפז (אחד מחברי "הפרברים"), שהתגורר בילדותו בברזיל ורכש את השפה. בחלק מהמקרים, התרגום היה יחסית קרוב למקור. עם זאת, על מנת לשמור על המצלול והמקצב של השיר במקור, נכתבו לעתים מילים חדשות לחלוטין ללא קשר למקור הפורטוגזי. העיבודים עצמם, תחת שרביטו של כספי, נצמדו למקור במידת האפשר. לצורך ביצוע השירים הוקם הרכב ייעודי, שכלל את יהודית רביץ, קורין אלאל, יוריק בן דוד, צמד הפרברים, צילה דגן וכספי עצמו – ברובם צעירים בתחילת דרכם. אוסף השירים הוקלט לראשונה לטובת תכנית הרדיו "דו רה מי ועוד", ששודרה בקול ישראל בשנת 1977.

באוסף נכללו שירים מאת מיטב היוצרים הברזילאים – אנטוניו קרלוס ז'ובים, ויניסיוס דה מוראיס וז'ורז' בן ז'ור. כל השירים שנבחרו לטובת התכנית זכו להצלחה גדולה קודם לכן בברזיל. החדשנות שבשילוב הטקסטים העבריים (שעברו הסבה מעולה כמו שרק אהוד מנור ידע להציע) לצד המוסיקה המשובחת, זיכו את יוצרי התוכנית בפידבקים חיוביים, והיא הפכה למופע מצליח בהפקתם של עודד פנחסי ושל רחל הרמתי ב- 1978. ההפקה הגדולה צולמה לטלוויזיה הישראלית (ניתן למצוא מספר קטעים ברשת או בשידורים מזדמנים בערוץ 1 בשעות שאנשים מן השורה ישנים) בקיבוץ ברור חיל, במופע שכלל גם נגנים ורקדנים בני הקיבוץ שהינם יוצאי דרום אמריקה. בין שירי האלבום הבולטים ניתן למנות את "סמבה בשניים", "אושר" ו"ארץ טרופית יפה", כמובן.

שיתוף הפעולה בין חברי הלהקה שהוקמה לצורך ביצוע השירים היה מוצלח, אולם היא התפרקה בתום ההופעות. חלק מחברי הלהקה המשיכו לבצע שירים ברזילאים גם אחרי המופע, ואף יצרו מוזיקה בסגנון ברזילאי. יהודית רביץ הוציאה את האלבום "בוא לריו", שמורכב כולו מנוסחים עבריים לשירי ז'ורז' בן ז'ור. הפרברים העלו ב- 1983 מופע נוסף עם כספי בשם "שיר אהבה רחוק", שכלל עיבודים בעברית (למילותיו של מנור) לשירים מדרום אמריקה. ב- 1987 השלים כספי את הטרילוגיה הדרום-אמריקאית שלו כשהוציא אלבום בשם "ארץ טרופית משגעת", בו הוא שר יחד עם להקה ברזילאית שירים מהמופע "ארץ טרופית יפה", שירים ברזילאים מתורגמים אחרים ושירים מקוריים שכתב עם אהוד מנור.

אז ככה:

(עוד שיר מקסים מתוך המופע, עם מלא קולות ואקורדים מופלצים שכספי בטח אוהב, ככה בשביל הכיף)

הקרדיט לעיצוב עטיפת התקליט מפנה אל אדם בשם נ. יונגבלוט. נלסון יונגבלוט היה צייר ברזילאי שחי בין השנים 1921 – 2008. הוא נולד וחי בטקארה, עיר קטנה בדרום ברזיל, עד שעבר בגיל 18 לריו והחל ללמוד שם ציור באופן מקצועי. על מנת להתקיים, עסק במשך מספר שנים באיור לטובת פרסומות ומודעות. בשנת 1946 הצטרף למחלקת הפרסום של חברת התעופה הברזילאית Varig, שם עבד בתפקיד זוטר למשך מספר שנים.

כשהתחתן, עבר לגור בעיר הולדתו, ועבד במשרד גרפי למשך שנים ספורות. הקשר עם חברת התעופה לא אבד, וב- 1952 השתתף בתחרות עיצוב של החברה, בה זכה במקום השלישי. דבר הוביל לדבר, ויונגבלוט חזר לעבוד ב- Varig כמעצב במחלקת השיווק של החברה. אחד העיצובים הראשונים שיצר היה לוגו חדש לחברה, ששילב שושנת רוחות. את האייקון ניתן היה לראות החל משנת 1954 על זנבות כל מטוסי החברה. במשך למעלה מארבעים שנה, נשמר סמל זה ורק עבר רענונים קלים להתאמה לרוח התקופה.

שושנת הרוחות - הלוגו של חברת Varig

בשלושים וחמש השנים הבאות, היה יונגבלוט חתום על כל קשת העיצוב הגרפי של החברה. תחת כנפו נוצרו פרסומות חדשות, ברושורים, לוגואים, תפריטי אוכל ואף הגרפיקה שמעטרת את המטוסים עצמם. המודעות שעיצב היו צבעוניות ועשירות, ושולבו במגזינים רבים ברחבי העולם. לוחות שנה שיצר עבור חברת התעופה זכו בתחרות בינלאומית גדולה לעיצוב בשנות השבעים. הקשר ארוך הטווח והחריג בתחום יצר אבולוציה מעניינת של עיצובי החברה, שמזוהות היום באופן מובהק עם יונגבלוט בקרב הברזילאים שמכירים את התחום. הפרסומות שעיצב היו הפנים של חברת התעופה, והן התבגרו והתפתחו כשם שהוא התבגר והתפתח.

באמצע שנות השבעים, החל לעסוק בציור בנוסף לעבודתו בחברת התעופה. בשנים הבאות מצא עצמו עוסק פחות ופחות בעיצוב עבור Varig, עד שחדל סופית בשלהי שנות השמונים. ציוריו (בעיקר של סוסים) הוצגו במגוון תערוכות ברחבי העולם, והוא זכה להוקרה בארץ מולדתו. בינתיים חברת Varig פשטה את הרגל לפני מס' שנים, בעיצומו של משבר התעופה העולמי ונפתחה מחדש תחת כובע אחר. לפני קצת יותר משלוש שנים נפטר יונגבלוט בפורטו אלגרו בברזיל, שם התגורר בסוף ימיו. תרומתו הבולטת בשוק הברזילאי היתה בהקשר של העיצוב עבור חברת Varig, כשאחת הכרזות שעיצב עיטרה בשנת 1977 גם את עטיפת האלבום "ארץ טרופית יפה".

—————————————————————————

"הכישלון אינו מבטל את כנותו של הנסיון" [פול אוסטר]

די מהר הבנתי שאין סיכוי להשיג ראיון ממקור ראשון לפוסט הזה, אבל העטיפה היתה מספיק יפה כדי שאני אשלים את המידע שאני מסוגל לספק. אני לא זוכר הרבה עטיפות שעבדתי כל כך קשה על מנת להציג את סיפורן, ובזו אפילו לא הצלחתי להשמיע את דבר המעצב. אין שום אזכור באינטרנט לתמונה הספציפית הזו, ובדקתי הרבה. כל התיעוד על עבודותיו של יונגבלוט הינן בפורטוגזית בלבד, ואין איזכורים באנגלית (בוודאי שלא בעברית). שנת היצירה אינה ידועה, אך היא עולה בקנה אחד עם העיצובים הצבעוניים והססגוניים של יונגבלוט. "תודה לואריג נתיבי תעופה אוויריים" מופיע בצד האחורי של התקליט, בפינה, מסגירה שאני כנראה בכיוון הנכון.

כמה מהכרזות היפות שיצר יונגבלוט עבור חברת התעופה במשך השנים, לסיום. Adeus, meus amigos.

תג למזוודות, שנות ה- 50

1955, מתוך לוח הזמנים של חברת התעופה

כרזה 67.5X100cm, 1960

כרזה, שנות ה- 60, 60.9X100cm

מודעה, שנות ה- 60

1968, בול לרגל פתיחת נתיב התעופה מברזיל ליפן

 
ארץ טרופית יפה – שירים מברזיל, 1977. עיצוב – נלסון יונגבלוט.
 
 

Read Full Post »