Feeds:
רשומות
תגובות

Posts Tagged ‘עומר מסינגר’

יהוא ירון / דברים יומיומיים כאלה

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

בשבוע שבו פתחתי את הבלוג פחות או יותר, יצר איתי קשר יובל סער (בתיווכו של גיאחה היקר). סער הוא הכתב לענייני עיצוב של גלריה (הרבה כבוד לאנשים ברחוב שוקן על ההכרה בחשיבות פונקציה שכזו!) ולא פחות חשוב – בעל הבלוג המצוין פורטפוליו, שעוסק במה שחדש בתחום העיצוב והתרבות. שיהיה ברור – אצל יובל סער, חדש זה חדש, וזמן של שלושה חודשים אחורה זה כבר עבר רחוק. אותם סקרנות וחיפוש אחר טרנדים חדשים בעולם העיצוב הולידו בין היתר את סדרת הראיונות פורטפוליו CHAT שכללה ראיון איתי על סיפור, כיסוי למי שלא קרא (שבו אני מתייחס גם להקמת האתר, להימנעות שלי מהענקת ציונים לעטיפות, ולרלוונטיות העטיפות בעידן הדיגיטלי).

סיפרתי לסער על הרצון שלי לשלב טורי אורח של כותבים נוספים מדי פעם, ולשמחתי יובל נענה לקריאה. אז הנה אני גאה להשיק את הפינה הראשונה של "אורח לרגע", שבה יובל סער כותב על האלבום החדש של יהוא ירון. בשבוע שעבר פרסם סער כתבת עומק מצוינת על האמן במוסף הארץ לרגל צאת אלבומו החדש, ובהמשך אליה הוא כותב כאן על סיפור העטיפה המיוחדת והאמיצה. 

יובל – המקלדת שלך: 

קודם כל: שימו פליי

דבר העורך: למי שקצת עוקב אחרי מה שקורה במוזיקה הישראלית בשנתיים-שלוש האחרונות, קשה היה שלא להבחין בשמו של יהוא ירון. קודם כל זה מין שם כזה שאחרי שנתקלת בו פעם אחת תמיד תשים לב שהוא יצוץ פעם נוספת. חוץ מזה, ירון הוא היום אחד האנשים העסוקים בתעשיה – כנגן בס וקונטרבס הוא לוקח חלק, בין השאר, בהרכבים של רונה קינן, רות דולורס וייס, אביב גדג' וגלעד כהנא. כמו כן, שיתף פעולה בשנים האחרונות עם אפרת גוש, עמית ארז, ההרכב האמריקאי Faun Fables ועוד, כל זאת במקביל להיותו חבר בהרכב "קטב מרירי" ועד לאחרונה גם ב"פאניק אנסמבל" וב"תזמורת הטרופית". המעבר שלו לקדמת הבמה החל לפני כשלוש שנים, אז גם החל לעורר תשומת לב, בעיקר אצל הבלוגים שעוסקים במוזיקה שהבחינו בדמותו יוצאת הדופן ובטקסטים שכתב.

במה מדובר: האלבום "דברים יומיומיים כאלו" הוא אלבום הבכורה של יהוא ירון, אבל יש משהו מתעתע בשם האלבום: גם אם לכאורה הנושאים שעליהם הוא שר עוסקים בדברים יומיומיים, הלחן והמילים מורכבים ולא פשוטים להאזנה, ובטח שלא להאזנה ראשונה. לוקח קצת זמן להתרגל לאלבום, אבל מרגע שעוברים את המשוכה הראשונה ההתאהבות היא מיידית וכפולה: הנה יוצר שכותב טקסטים לא קלילים, לא נמוכים, שפונה למכנה משותף שהוא קצת גבוה, שהוא לא נורא פופולרי, שהוא מאד אינטלגנטי.

אז ככה: את עטיפת האלבום יצרה מירב שחם, מאיירת, אנימטורית ומעצבת גרפית, בוגרת המחלקה לתקשורת חזותית בויצ"ו חיפה, שעיצבה גם את עטיפת האלבום "לא יפריד דבר" של דני סנדרסון שעליו נכתב ממש כאן בחודש שעבר. מעבר לכך שמדובר במאיירת סופר מוכשרת (ובמישהי סופר נחמדה ומקסימה), שחם היא גם בת זוגתו של ירון בשנים האחרונות, מה שכבר מסקרן איך זה לעצב עטיפה לבן זוג שלך.

מתוך העטיפה

"הכרתי את מירב ממש בתקופה שכתבתי את השירים", מספר ירון. "השיר 'קומי' מתאר את שגרת החיים שלנו, זה אנחנו. כשהגיע שלב העטיפה היה ברור שמירב תעצב אותה. פתאום אני הקונטרול פריק, הפרפקציוניסט, לא נותן שום הערות, לא מנחה ולא כלום. אם הייתי מנחה זה היה יוצא פחות אמיתי. היא הייתה שם מהתחלה, היא יודעת על מה נכתבו השירים. אם אני שוכח את המילים באמצע הופעה היא צועקת לי אותן מהקהל. היא שם, היא יודעת מה קורה בכל הזמן שאני לא על הבמה, תוך כדי שהשירים נכתבו, והיא לקחה את הכל ושמה את זה בעטיפה. מבחינתי האלבום לא קיים בלי זה. אני לא יכול לדמיין מישהו שומע את האלבום בלי העטיפה. זה כאילו הוא מקבל חצי אלבום".

נסיונות בטיפוגרפיה

על העטיפה ובחוברת השירים מופיע ירון כיצור הלקוח מסצינות הדומות לסרטי פנטזיה ומדע בדיוני, כדמות חסרת פרופורציה, הכלאה של אדם וחיה, תמה שחוזרת על עצמה בעבודות אחרות של שחם. "גם בשירים אני מדבר על זה: על השוני, על הגודל, עלי. לא דיברנו על מה זה אומר, אבל מה שמתחבר אלי יותר מהכל זו הפנטזיה הזו – היצור, האגדה – שגם המוזיקה והעיבודים הם כאלו. זה לגמרי אני, התנועה היא לגמרי אני: כשמירב צילמה אותי היא פשוט ביקשה שאני אדבר עם כל התנועות שלי".

האינטימיות חילחלה גם לתהליך העבודה של שחם. "יהוא נתן לי חופש טוטאלי, לא התערב, הוא רק הסתקרן וחיכה לראות מה ייצא. לקח לי זמן עד שהתחלתי לעבוד כי זה מאד ריגש אותי ולא ידעתי איך לגשת לזה, מאיפה לתקוף את זה, היו ציפיות גדולות", היא מספרת. "למרות שהכרתי את המוזיקה הקשבתי עוד ועוד לשירים ובתור התחלה כתבתי שורות של מילים. את זה אני עושה כמעט בכל דיסק שאני מעצבת. לבסוף בחרתי כנקודת מוצא את 'ההרודיון שלך', השיר שפותח את האלבום. התחלתי לכתוב אסוציאיות שעלו לי לראש – חלל, מצדה, אתר חפירות ארכיאולוגיות, קברים עתיקים ומערות. באיזשהו שלב גם חשבתי לשלב את תל אביב בתוך המערה.

משחק עם מידותיו הפיזיות של ירון, מתוך צילומי הסטודיו לאלבום

"במקביל חשבתי על יהוא, על הפיזיות שלו, על איך הוא מתנהל, איך הוא הולך, איך הוא זז על הבמה – יש בו מין 'קלאמזיות' חיננית, כל האורך והגודל שלו. רציתי לקחת את הגוף שלו ולעשות איתו משהו – לעוות, להגדיל, להקטין. במהלך החיפושים כשישבתי ב'נסיך הקטן' דפדפתי בספרים ונתקלתי בתמונות של מערת הנטיפים. מאד נהניתי לא לשבת מול האינטרנט ולחפש רפרנסים אלא ממש לפתח ספרים, זה היה ממש תענוג. נסעתי לשם עם חבר טוב, הצלם עומר מסינגר, וצילמנו, ולאחר מכן צילמתי את יהוא בסטודיו. רק לאחר מכן התחיל תהליך של פירוק והרכבה, של עבודת הטיפוגרפיה הידנית ושל האיורים, שחלק גדול ממנו לא נכנס לדיסק".

איך הוא הגיב כשהוא ראה את התוצאה?
"בפעם הראשונה ירדו לו דמעות, זה מאד ריגש אותי. אחרי זה היו כל מיני קולות שאמרו שזה מפחיד מדי, מאיים או קיצוני, אבל התעקשתי שזה מה שצריך להיות ולשמחתי הוא הסכים איתי. אמנם יש משהו מאיים בעטיפה אבל דווקא המבט של יהוא נשאר כל כך תמים ומזמין, שהרגשתי שזה מה שנכון. זה מייצג כמובן את הצדדים האפלים אבל דווקא בתוך כל האפילה הזו נשארת תמימות, יש את הרגישות והראשוניות הזו שתמיד אני מחפשת גם כשאני עושה דברים שהם יותר אפלים. ויש גם הומור, שזה חובה, לא צריך להיות רציניים כל כך".

 יובל סער, 2011

יהוא ירון, "דברים יומיומיים כאלה", 2011. עיצוב -מירב שחם, צילום – עומר מסינגר ומירב שחם.

Read Full Post »

דני סנדרסון \ לא יפריד דבר, 2009

עם כל הרע שבעולם\ הפשע המושלם
מה כבר אפשר לומר
בין מזימות ועימותים \ צופה למאדים
חושב הוזה על יום שונה.

תנו לי ת'זמן הזה
את החלום המגושם הזה
אני אומר שלמות כולם יודעים
בסוף נלמד לחיות אני מאמין.

מתוך "נלמד לחיות"

 

 

 

 

 

קודם כל: שימו פליי (אני חורג ממנהגי – השיר לא מתוך האלבום – אבל זה עדיין אחד השירים הכי מצחיקים שנכתבו בעברית, כאילו, ever)

דבר העורך: תמיד מייחסים לגידי גוב את מידת היותו כל כך "ישראלי", באופן שבו הוא פונה לאוזניים ישראליות, מין קלילות ומעט חוסר רצינות שכזה אבל מדבר תכל'ס ובגובה העיניים. לא שאני חושב שעומד משהו עמוק במיוחד מאחורי הקיטלוג הזה, אבל כשותף לדרך ארוכה ומשותפת של השניים (בכוורת, בגזוז ולאחר מכן בדודה) תמיד נעשה בעיניי עוול לדני סנדרסון. הוא מצחיק, קליל, מדייק במילותיו ומצליח להביע בשפה יומיומית אך שנונה להחריד כל מה שעובר בדמיונו הפרוע. ועדיין – יודע לרגש, לגעת בעדינות בנושאים שקרובים ללבו וכל זאת בממלכה אינסופית של דימויים ורעיונות.

כבר עוד מעט ארבעים שנה והבחור פשוט לא מפסיק ליצור, לנגן ולהופיע. כשקיבל את הפרס למפעל חיים מאקו"ם, הגיב: "כשצלצלו אלי ואמרו לי שזכיתי בפרס, נבהלתי. זה נשמע כל כך סופי. אני בדיוק מחמם את הקנה וכבר מקפלים את המטרות". הפסקול שיצר סנדרסון במהלך הקריירה שלו הוא הפסקול הכי ישראלי שאני מצליח להעלות על הדעת, וסנדרסון לא חדל לרגע מלעבוד עליו. גם אם התבגר מאז ימים כוורת\גזוז העליזים, דני סנדרסון הוא עדיין אותו ילד שובב שאי אפשר להפסיק לאהוב. העטיפה המושקעת של האלבום קלעה בול בעיניי, ואני שמח להציג אותה כאן באתר.

במה מדובר: "לא יפריד דבר" הוא אלבומו העשירי (!) של סנדרסון, לא כולל אוספים, לא כולל כוורת, לא כולל גזוז, לא כולל דודה. האלבום, בהוצאת NMC, הוקלט תוך שיתוף מלא של להקת הליווי שלו בשנים האחרונות (הכוללת בין היתר את תמר אייזנמן, כפיר בן-ליש, שאול עשת ויותם בן חורין). "לא יפריד דבר" חורג מעט ממנהגו של סנדרסון ונוקט קו מעט רציני יותר. בין היתר עוסק האלבום בהתמודדות עם פטירתה של אשתו נעמי ב- 2005, כשהטקסטים נוטים להיות אישיים ורגשניים יותר. מתוך התקליט שוחררו השירים: "לא יפריד דבר", "אתה לבד" ו"אם בחיים לא נאהב".

אז ככה: את עטיפת הפינגווינים הנהדרת הזו יצרה מירב שחם, מאיירת, אנימטורית ומעצבת גרפית, בוגרת המחלקה לתקשורת חזותית בויצ"ו חיפה. שחם אחראית לחלק מהעטיפות היותר מושקעות שיצאו בארץ בשנים האחרונות, בהן פאניק אנסמבל ויהוא ירון ממש לאחרונה. במהלך העבודה על האלבום, בחן סנדרסון עטיפות דיסקים באוזן השלישית. "דני ראה את העטיפות שעשיתי ל"פאניק אנסמבל" ול"קטב מרירי" ושאל את המוכר אם הוא מכיר את המעצבת", מספרת שחם. "במקרה המוכר הספציפי הוא חבר, וישר שלף את הטלפון שלי. בפגישה הראשונה שלנו דיברנו על המון דברים שלאו דווקא קשורים לאלבום". סנדרסון השמיע לשחם כמה שירים מהאלבום החדש, ואחד הדברים שמאוד היו חשובים לו להדגיש היה אלמנט הקבוצה והלהקה. הוא מאוד מחובר ללהקה העכשווית שלו ומאוד גאה בה, בין השאר גם רוב החברים שרים שירים שלו באלבום – כך שהוא ממש מפנה את הבמה כמו בימי כוורת וגזוז".

בפגישתם לא דיברו השניים על אימאג'ים בכלל. "אני בדרך כלל מסרבת לקבל רעיונות ויזואליים", היא מסבירה. "אני מעדיפה תמיד להבין את התכנים קודם, לשמוע מה יש למוסיקאי להגיד על היצירה שלו מאשר לקבל ממנו חיזיון לגבי הדימויים שיש לו בראש". לאחר מכן הקשיבה שחם לאלבום מספר רב של פעמים. "ניסיתי לנתח כל שיר ולפרק אותו לגורמים. כתבתי חלק מהטקסטים שחשבתי שמכילים בתוכם את המהות של האלבום. בשונה קצת מדברים שדני עשה בעבר, יש באלבום גם חלקים רגישים מאוד שמבטאים צער, געגוע ואף בדידות".

סקיצה ראשונה שלא נבחרה לעטיפת האלבום

בשלב ראשון נוצרו שתי סקיצות ראשוניות. "הראשונה שיקפה את הפן הרגשי באלבום, דמות אחת אפורה עם מסכה, מן דב אדם תמים ונוגה. ההקבלה לדני מבחינתי היתה יצירה של דמות שיש בה גם הומור וגם חשיפה של רגש, לאו דווקא אופטימי ושמח, לבדה בעולם שמשולבים בו צבעים חיים, צמחייה ונאיביות לבין עולם אפור ומנוכר יותר". החלופה השנייה שיקפה את הפן של הלהקה, שהיה חשוב לסנדרסון. "ניסיתי לחשוב על בעלי חיים שחיים בלהקות ומיד קפץ לי העניין של הפינגווינים, שגם הם תמיד נראו לי כמו ילדים תמימים ומתוקים, עם המון הבעה ורגש ותמיד נראה שיש להם המון מה להגיד. נזכרתי בסצינה של הפינגווינים מתוך מרי פופינס, בה חבורת מלצרים פינגווינים מוטרפים משרתים את מרי וברט ורוקדים ומשתגעים יחד איתם. ניסיתי ליצור גם מן תלת מימד בחיבור בין הדמות לרקע, מן רמז דהוי למקום שממנו הדמויות באות".

הסקיצה השנייה עברה בהצלחה מרובה. "דני מאוד התחבר לזה ואהב, וברגע שקיבלתי את האות להמשיך, לא הפסקתי ליצור את הדמויות הפינגוויניות הללו. כל שיר זכה לחברים משלו. דני ואני נפגשנו באמצע התהליך כדי לחשוב על כמה דמויות יחד. בנוסף שילבתי תמונה של כל הלהקה שלובת ידיים ממש כמו בעטיפה החיצונית.
"החוויה שלי מול דני היתה באמת מדהימה", מסכמת שחם. "לחלוטין הייתי מאמצת אותו לעולמים בתור אבא אלטרנטיבי אם הייתי יכולה…כל התקשורת ביננו היתה נדירה וכמובן שרוב הזמן לא הפסקתי לצחוק".

דני סנדרסון, "לא יפריד דבר", 2009. עיצוב – מירב שחם. צילום להקה – עומר מסינגר.

Read Full Post »