Feeds:
רשומות
תגובות

Posts Tagged ‘סיפור כיסוי’

לרגל יום הבלוג הבינלאומי, אני שמח לתרום את חלקי ולהגיש לכם חמישה בלוגים נבחרים שעשו לי את השנה האחרונה. לא בהכרח קשור למה שאני כותב עליו כאן, אבל פשוט כיף לי לקרוא אותם. אם תרצו, אלה שלוקח הזמן הקצר ביותר מרגע שגוגל רידר מתריע ועד שאני קורא.

תת מודע זמני – הבלוג של עמיחי חסון

אני לא ממש יודע איך התגלגלתי לבלוג הזה, אבל מאז שדרכנו נפגשו אני לא מפספס אף פוסט. עמיחי חסון (מר חסון!) מצהיר על "מוזיקה, ספרות, שירה, קולנוע, אומנות, יהדות, חיים", אבל בהכללה גסה אני יכול לומר שמדובר בשנה האחרונה פשוט בביקורות מוזיקה. אם יש משהו שאפשר לומר על עמיחי, זה שהוא רציני. ואם יש עוד משהו שאפשר לומר עליו, זה שהוא יסודי בכתיבה שלו. הרבה מחשבה, הרבה השקעה ורצון אמיתי להביא התייחסות רצינית לקוראים.

שם הבלוג לקוח משירו של מאיר אריאל, כמובן. עמיחי כותב ביקורות תרבות ל"מקור ראשון" ולעוד כל מיני מסגרות שלא יוצא לי לקרוא. הכיוון המוסיקלי נע סביב אבות מזון כמו אביתר, ברי ואהוד, אבל נודד גם עד נינו ביטון, סיגר רוס, רביד כחלני ויהוא ירון. בלעדיו כנראה שלא הייתי חורש על דודו טסה והכוויתים, או על "נקודת מפגש" של צח דרורי, שמסתמנים בלי שום ספק כשניים מאלבומי השנה שלי עד כה. עמיחי לא מהסס גם לגעת בפן האישי, ולא רק בסקירתי הרחב, וזה כיף גדול.

למתחילים: מזרח תיכון חדש: דודו טסה והכוויתים, כיצד הפסקתי לפחד ולמדתי לאהוב מוזיקה מזרחית, מאיר אריאל לא מת

עטלף: זירת היצירה העירונית של ניוקאסל

הרבה אנשים חולמים על בית בכפר, על דונמים של גינה שלוקח שעות לטפח, על מקום למלא בריכה לילדים במים שאין לנו ועל שקט אינסופי. אולי זה קצת פחות מקובל בימינו, אבל אני בחור עירוני בעליל. כל חיי גדלתי בעיר, עם כל הרעש והצפיפות ומה שנלווה לכך. במסגרת יחסי האהבה-שנאה שיש לכולם עם תל אביב, יש לי הרבה יותר אהבה מאשר שנאה. תנו לי אמפם מתחת לבית, וקפה שפתוח 24 שעות במרחק יריקה ואני מאושר.

הבלוג "עטלף" עוסק בבסיסו בשני נושאים שאני אוהב – אורבניקה ועיצוב. באופן תמוה, נראה שמי שעומד מאחורי המיזם הזה ונותן לו חסות הוא בירה ניוקאסל, קשר שעד היום לא הצלחתי לפצח (אבל לא ממש אכפת לי, למען האמת). יש שתי סדרות כתבות שאני נהנה במיוחד לעקוב אחריהן באתר. הראשונה שבהם היא סדרת הראיונות "זה לא ראיון", שבה משוחחים עם כל מיני אנשים מעניינים ו\או שאני מעריך על החיבור האישי שלהם למושגים של אורבניקה ועירוניות; השנייה היא סדרת כתבות מצחיקה ביותר של הבמאי האדיר אדם ביזנסקי, על סרט חדש שהוא עובד עליו (גם הוא ממומן על ידי…ניחשתם נכון). חוץ מזה יש שם עוד כל מיני פתרונות עיצוביים לעיר ומיצגים אורבניים כאלה ואחרים. אחלה בלוג. שתו בירה!

למתחילים: "זה לא ראיון" עם הטיפוגרף עודד עזר, "זה לא ראיון" עם המאייר אסף חנוכה, פתרונות עגינה לאופניים בעיר, 100 קילובייט דגים (מתוך סרטו של אדם ביזנסקי)

Indexed

מה שהתחיל כפרויקט צד קטן לפני חמש שנים, הפך לבלוג עצום-קטן היום. ג'סיקה האגי מפרסמת באופן רציף גרפים, תרשימי זרימה או דיאגרמות שעזורות לנו להבין את החיים שלנו טוב יותר. יש פרסום מדי בוקר של יום עבודה (שני-שישי), "בזמן שהקפה מתחמם" כהגדרתה. האתר צמח למימדים עצומים בהיבטי תפוצה והוקרה, אבל עדיין שומר על אותו מראה קטן ואינטימי . להתחיל את הבוקר עם חיוך.

למתחילים: קשה לי, תיכנסו ותראו לבד

הכל בראש – הבלוג של עפרי רביב

לעפרי ולי היסטוריה משותפת די ארוכה כשחושבים על זה. במשך כמה חודשים חלקנו את אותו אוהל בטירונות, לפני שהפכו לאופנה ולטרנד בישראל (האוהלים, לא הטירונות). הגשנו ביחד דו"חות מעבדה בפיזיקה בתואר ראשון (עפרי כתב, אני הנהנתי עם פרצוף של מישהו מבין. בערך). והיה גם איזה משהו ששילב מקדחה, עוף קפוא ועפרי בבוקסר, שאני לא אצליח להסביר למי שלא היה שם (ועפרי בטח ירביץ לי אם אני אנסה). הרבה שנים כבר עברו מאז. דרכנו די התפזרו, אבל עדיין יוצא לנו להפגש באירועים חברתיים כאלה ואחרים מפעם לפעם. רשמית, הוא עמוק בתוך מסלול ישיר לדוקטורט במדעי המוח בתכנית מצטיינים באוניברסיטה העברית. בפועל, הוא עושה עוד אלף ואחד דברים. בעבר הוא היה שותף לפיתוח של סטארט-אפ תוכנה. בשנתיים האחרונות הוא עמל על מיזם מדהים שנקרא כנסת פתוחה (תנו הצצה!), שכולל ריכוז וניתוח של פעילות הכנסת – הדברים שמתחת לפני השטח: האם מי שהצבעתם לו בבחירות הלך בעקבות המצע המפלגתי, או שהוא יצא פארש וסגר כמה דילים? מי מחוקק מצטיין? במה עוסקות כרגע הועדות השונות? הכל מונגש לציבור, פשוט כי זה נכון וחשוב (וכי לא תוכלו לדלות את כל אלה מאתר הכנסת בלי לחתוך ורידים).

ומעבר לכל זה, הוא מוצא לנכון לכתוב לבלוג שלו "הכל בראש", שעוסק במחשבות שלו על כל מיני נושאים שמעסיקים אותו כרגע. "מדעי המוח, תכנות, חברה, כלכלה, זכויות יוצרים וכל דבר אחר שעובר לי בראש", הוא מסביר מתחת לכותרת, והכל מעניין. לא השתכנעתם?

למתחילים: הפופוליזם הזול של מירי רגב במחאה החברתית, על מלחמתו של האקר צעיר נגד סוני בתחום זכויות היוצרים ולמה זה חשוב לנו, הכתם העיוור (או: למה המוח שלנו עובד עלינו בעיניים), למה בטר פלייס לא יביאו בטר פלייס

Inspire me now

אני לא יודע אם אפשר לקרוא לזה באמת בלוג. אולי יותר טאמבלר. או טאמבלוג (בטח יש לזה שם בגיקית מדוברת). בכל מקרה, Szymon Błaszczyk (תרשמו לעצמכם בצד, השם הזה יכול להציל אתכם במשחק הבא של שבץ נא) הוא בחור פולני שמתמחה בחווית משתמש, או מעצב תעשייתי לשם הפשטות. Inspire me now הוא אוסף תמונות בלתי נדלה של עיצובים תעשייתיים מעניינים. כבר יותר משנה שאני עוקב אחרי התמונות שם, והן פשוט מרהיבות בזו אחר זו. מדובר בעיצובים מכל העולם, מתעדכנים ברמה היומית ונעים על התפר בין מדהים, מטורף ומצחיק. שילבתי כמה תמונות נבחרות כאן בפוסט, בשביל הפאן.

למתחילים: שיטוט אקראי, תנסו לבד

ואחד קטן-גדול לסיום:

את עונג שבת הוצאתי מהרשימה הזאת בכוח, אך ורק כי כנראה שרובכם המכריע כבר מכיר. גיאחה כותב על מוסיקה, תרבות ודברים שקורים (יש למישהו הגדרה יותר טובה?).  הכתיבה מקיפה במיוחד (אין לי מושג מתי הוא מספיק לדלות את כל המידע הזה) אבל מאוד עניינית, ועדיין מצליחה להיות מעניינת. ומעל כל אלה, הכתיבה היא עצמאית במובן הכי רחב ש"עצמאי" יכול להיות, ובכך גדולתו של האתר בעיניי. עצם העובדה שיש לו כזו תהודה, זו תעודת כבוד לו ולנו. נוסף על כל אלה, הוא גם מסתמן כאיש ממש נחמד. כיף גדול.

קריאה מהנה, וחג שמח לכולם! שתפו אותי במה שאתם קוראים.

Read Full Post »

אז למה, בעצם?

אני נמנה עם קבוצה (די קטנה, אם להודות על האמת) שעדיין ממשיכה לקנות דיסקים. אז אחרי כל הפרצופים של "תן לי באמת סיבה טובה למה אתה עושה את זה", הצלחתי להתנקז כנראה לשתי סיבות עיקריות:

הראשונה היא מעין סיבה ערכית שכזו. שאם אמן שאתה מעריך השקיע את מרצו, זמנו וכספו בשביל שאתה תוכל ליהנות מפרי עמלו, זאת הדרך להגיד לו "סחבק, כל הכבוד, המוזיקה שלך עושה אותי מבסוט, תמשיך עם מה שאתה עושה, זו תרומתי הדלה". יגידו כל המקטרגים שאמן אמיתי לא עושה את זה בשביל הכסף, אז שיגידו. הם יודעים שכמו כל בעל מקצוע אחר זה לא באמת נכון ב- 99% מהמקרים.

והשנייה, שהיא יותר רלוונטית לענייננו, היא העטיפה. כל חובב מוזיקה אמיתי מכיר את התחושה הזו של להיכנס לחנות, לבחור אלבום שבא לך לשמוע, לחזור הביתה, לפתוח את הניילונים, לשים את הדיסק במערכת ולהתחיל לקרוא את העטיפה מההתחלה עד הסוף. לראות אם אתה מכיר את האמנים שהשתתפו. ולעבור על הקרדיטים. ואחרי פעמיים-שלוש (בהנחה שלא נפלת על אלבום גרוע במיוחד) להתבונן בעטיפה ובעיצוב שבחר האמן לשלב במוזיקה שלו. הרבה פעמים, העטיפה מצליחה להעביר בצורה כוללת יותר הסתכלות מלאה על היצירה שאתה מחזיק ביד. את אותו זיקוק של מחשבה שלא הצלחת לגבש תוך כדי האזנה רצופה. כזה שגם כעבור זמן רב, יהיה שם ויתמצת באופן ויזואלי את כל חוויית ההאזנה שלך. שלום והמאפרה, מתי כספי והפעמון, שבן חוצה את קיבוץ גלויות, תיסלם נמנעים מלהסתכל על הבחורה העירומה – כולם הצליחו לקלוע לתודעה ולתמצת אלבום שלם בתמונה.

האתר הזה מיועד לכם. אלה שנהנים מהצד הויזואלי של המוזיקה. אלה שרוצים לשמוע על עטיפת האלבום, ועל איך הוא נעשה, ולמה. אנחנו מדינה קטנה וביצתית, ולכן אני אעשה מאמץ עילאי להשמיע את אודות תהליך עיצוב העטיפה מפי המעצבים, הצלמים או האמנים עצמם, כדי לקבל תמונה מלאה יותר.

Read Full Post »