Feeds:
רשומות
תגובות

Posts Tagged ‘כללי’

אסופת קישורים גדושה שהצטברה אצלי בזמן האחרון, על התפר בין עיצוב למוזיקה. מקצתם הופיעו כבר בדף הפייסבוק של הבלוג (שנוטה להתעדכן בתדירות קצת יותר גבוהה, אתם מוזמנים לעקוב כאן). תהנו!

1. כבר אמרתי לא פעם שאם יום אחד ייפתח תת-בלוג ל"סיפור, כיסוי", הוא יעסוק בעטיפות ספרים. לרגל שבוע הספר שיתרחש בחודש יוני, אוצר העיתונאי יובל סער (וידידי מהבלוג הסמוך פורטפוליו, תחנת חובה לכל חובבי העיצוב הישראלי) תערוכה ראשונה בישראל שעוסקת בעטיפות ספרים. התערוכה תתקיים בטרמינל העיצוב בבת-ים, ותציג עיצובי עטיפות ישראליות לצד סקיצות שלא התממשו. מעצבים, מאיירים ושאר הציבור הרלוונטי – אם עיצבתם בעברכם עטיפה לספר (גם אם היא לא ראתה אור בסופו של יום), אתם מוזמנים לשלוח אותה לסער, ואולי היא תוצג אף היא בתערוכה. כל הפרטים כאן, ואני בטח אהיה שם כשזה יקרה. מעודד לראות שאירועים כאלה קורמים עור וגידים, ובכלל זו יוזמה ברוכה. כפיים ליובל סער!

שני האלבומים הקלאסים של קווין הופכים לעטיפת ספרי מתח.

שני האלבומים הקלאסים של קווין הופכים לעטיפת ספרי מתח.

2. ואם כבר בספרים עסקינן, המעצב הבריטי כריסטוף גאוונס לקח אלבומים קלאסיים והפך אותם לעטיפות ספרים בדיוניים. כל אלבום עוצב בסגנון אחר, עם עלילה מקורית וייחודית, למרות שיצרה את כולן ידו של מעצב יחיד. יצא באמת יופי של פרויקט, זמין לרפרוף כאן (חלק1, חלק 2). שווה להכנס לכל תמונה בפני עצמה, אז גם ניתן לקרוא תקציר של אותו ספר פיקטיבי.

אפליקציות לאלבומים קלאסיים, בעיצוב של כריסטוף גאוונס. מזהים את כולם?

אפליקציות לאלבומים קלאסיים, בעיצוב של כריסטוף גאוונס. מזהים את כולם?

3. משנתקלתי כבר באותו כריסטוף גאוונס (שעיצב עטיפות לניו אורדר, הפט שופ בויז, level 42 ואחרים, אגב), מסתבר שהוא עשה עוד כמה דברים מגניבים. אחד מהם הוא כפתורי אפליקציה לאלבום, אם היו יוצאים בעידן הנוכחי. יש תשובות ל- nevermind, השני של זפלין, abbey road ,pet sounds ולרבים אחרים.

יצירת מחדש של העטיפה של רות דולורס ויס, מתוך הפרויקט של נופר עמר.

יצירתה מחדש של העטיפה של רות דולורס ויס, מתוך הפרויקט של נופר עמר.

4. זה כבר הפך למסורת כאן, והנה נופר עמר עשתה זאת שוב. פרויקט היצירה מחדש של עטיפות אלבומים זכה לפרק שלישי ומשובח, עם חידוש עטיפותיהם של ג'וני קאש, מוריסי, פרל ג'אם ואפילו רות דולורס וייס שלנו, בצורה די מושלמת אני חייב להודות. שאפו! למי שפספס את החלקים הקודמים, הם כאן וכאן.

עטיפת "ביופיליה" של ביורק, זוכת מארז השנה בגראמי האחרון. המהדורה המיוחדת מעניינת הרבה יותר.

עטיפת "ביופיליה" של ביורק, זוכת מארז השנה בגראמי האחרון. המהדורה המיוחדת מעניינת הרבה יותר.

5. בחודש שעבר הוכרזו הזוכים בפרסי הגראמי, כשביורק זכתה בפרס על המארז המוצלח של השנה לאלבומה האחרון "ביופיליה". העטיפה נוצרה בסשן צילומים בהובלת סטודיו העילית M/M Paris, שעבד רבות על ביורק בעבר (כמו גם עם מדונה וקנייה ווסט, וכן מעצבי אופנה גדולים רבים). האימאג'ים מתוכו צבעוניים, עשירים ומאוד ביורק-יים, באופן לא מפתיע במיוחד. מה שבאמת מלהיב הוא כל הנגזרות האחרות:
האלבום לווה במהדורה מוגבלת מאוד של קופסת עץ, הכוללת (מלבד חוברת הוראות של 48 עמודים ודיסק הופעה בנוסף לאלבום עצמו) גם עשרה קולנים – אותם מזלגוני מתכת המשמשים לכיוונון כלי נגינה. כל קולן מותאם לטון מסוים, המשתלב מצוין לצד שיר ספציפי באלבום, ובנוסף זה גם נראה נהדר. אמנם אלה חדשות קצת ישנות, אבל האלבום הוקלט בחלקו על ידי Ipad, ושיריו שוחררו לעולם כשכל שיר הוא אפליקציה בפני עצמו. חוץ מזה שהוא נחשב לאלבום האפליקציה הראשון בהיסטוריה, מדובר במפגן מולטימדיה מרשים לכל הדעות. ודבר אחרון – באתר של ביורק, נרשם הניסוח הבא: "…בנוסף, יוצא האלבום גם בפורמט של דיסק". אם מישהו צריך הוכחה נוספת לשינוי שמתרחש, הנה זה כאן.

כרזה לאסף אמדורסקי. עבודה של רעות אבו, מתוך התערוכה "225 כרזות על עיצוב"

כרזה לאסף אמדורסקי. עבודה של רעות אבו, מתוך התערוכה "225 כרזות על עיצוב"

6. "225 כרזות על הקיר", תערוכת סטודנטים מהמחלקה לתקשורת חזותית בשנקר נפתחת ברמת גן השבוע, במסגרתה סטודנטים עיצבו כרזות ולוגואים לאמנים ולמופעים מוזיקלים ברחבי תל-אביב. העבודות נוצרו בפורמט של חצי גיליון (50×70 ס"מ), ללא תמונות, דימויים או איורים ובמסגרת הקורס "טיפוגרפיה כדימוי" (בהנחיית קובי פרנקו, יותם הדר ודקל בוברוב). ניתן לראות כאן כמה מבין הכרזות, ואילו פרטי האירוע, תאריכים ושעות מפורטים כאן.

7. קראתי איפשהו שסטורם ת'ורגרסון עיצב 80% מהעטיפות שיש לכם בבית. לא יודע אם המספר הזה מדויק, אבל כבר כמה עשרות שנים הוא שם (ידוע בעיקר עבור רוב רובן העטיפות של פינק פלויד בערך, אבל עובד במרץ עד היום גם עבור מיוז, אודיוסלייב ואחרים – רשימה כאן). Dust and Grooves האדירים מראיינים כהרגלם אספני תקליטים, ואני ממליץ בחום לקרוא את הראיון האחרון עם רודי בוגאווה, אספן תקליטים וקולנוען שערך סרט אודות ת'ורגרסון. כבכל ראיון שלהם הוא מספר על אלבומים אהובים, והפעם גם על עטיפות אהובות ותהליך היצירה שלהן.

ג'ראלד סקארף, בסטודיו הלונדוני שלו.

ג'ראלד סקארף, בסטודיו הלונדוני שלו.

8. אפרופו הפלויד – ג'ראלד סקארף, המאייר שיצר את אנימציית "החומה" של פינק פלויד, פירסם בסאנדיי טיימס קריקטורה נגד נתניהו. רופרט מרדוק, הבעלים של העיתון , מיליארדר ואיל תקשורת ידוע, פרסם בתגובה התנצלות אישית בפני ביבי. מאייר וסופר אחר שכותב עבור הגארדיאן הבריטי שמח על התנצלות זו , ולו כדי להעיד על כוחו העולה של המאייר בדורות האחרונים.

9. כן, כן, סרטון פרסומות לאיקאה אצלי בבלוג. הארי, בחור בריטי עם 4500 תקליטים בבית, זוכה לסידור מחדש של הבית שלו. אני רוצה כזה חדר.

העיצוב החדש של מסדרונת המשרדים החדשים של סוני.

העיצוב החדש של מסדרונות המשרדים החדשים של סוני.

10. סוני חוגגת השנה 125 שנה להיווסדה (לחברות הבת שרכשה במרוצת השנים, ליתר דיוק), והיא בחרה לעצמה דרך נרקיסיסטית למדי לציין את המאורע. "צריך להכיר את הנתיב בו החברה הלכה עד היום כדי שניתן יהיה לבנות את העתיד בחוכמה", טענו בחברה, וזה בדיוק מה שהם עשו. 150 מ"ר של קירות מסדרונות החברה מעוטרים כרגע במעל לאלף שמות מוסיקאים והרכבים שהחברה החתימה במרוצת השנים, על פי סדר כרונולוגי. מדובר בטפיחה נעימה על האגו לכל מי שחולף על פניהם, אם כי בהחלט יש במה להתגאות. הסיבה האמיתית שבעטיה הסרטון הזה נמצא כאן, היא שמדובר בחגיגה לעיניים לכל מעצב גרפי שעוסק בזהות ומיתוג, ולכל חובב טיפוגרפיה באופן כללי.
ההשקעה מופרזת לחלוטין, אגב. אין גבול למה שאפשר לעשות בימינו עם מחשב ומכונה לחיתוך CNC. קחו כמה דקות להתרשם במו עיניכם.

עטיפת הספר החדש של ג'ייסון דרייפר

11. ראיון מעניין עם ג'ייסון דרייפר, שערך לאחרונה ספר על עטיפות תקליטים בולטות בהיסטוריה – קרוב ל- 400 עמודים גדושים בהסברים ואימאג'ים. בראיון הוא מספר על אופן בחירת האלבומים, על העטיפות כאמצעי לתיעוד התקופה, על הקשר שהן יוצרות עם המאזין, ועל היחסים בין אמן, חברת תקליטים ומעצב.

תקליט מקרח - יש דבר כזה!

תקליט מקרח – יש דבר כזה!

12. טוב, זה מהמם – הלהקה השבדית Shout out louds חיפשה דרך חדשה ויצירתית לקדם את אלבומם החדש. לשם כך, היא סיפקה ערכה שבאמצעותה ניתן לייצר את האלבום בבית מקרח, ולנגן אותו בפטיפון. זה נראה הרבה יותר טוב ממה שזה נשמע. לקריאה נוספת.

13. היה מי שחפר וריכז המון רשימות של "העטיפות הטובות ביותר בהיסטוריה" שהתפרסמו בכל מיני מקומות בעיתונות ובספרות. אז אם תהיתם איך נראה המיטב של המיטב, אני אספר בקצרה שרובן יצאו בין 1965 ל- 1980, והעטיפות שחזרו על עצמן כמעט בכל המקרים היו דארק סייד ו- wish you were here של פינק פלויד; סרג'נט פפר ואבי רואד של הביטלס; הבננה של הוולווט אנדרגראונד; In the court of the Crimson King; ולונדון קולינג של הקלאש כמובן. הטור המלא כאן.

עטיפת אלבומו החדש של ג'ון מאייר. עבודה מעוררת השראה על העטיפה שלו.

עטיפת אלבומו החדש של ג'ון מאייר. עבודה מרשימה ומעוררת השראה.

14. אם שרדתם עד כאן ועוד יש לכם כוח, ג'ון מאייר יצר סרט של ממש על תהליך יצירת העטיפה של אלבומו החדש. עבד עליה אמן שמתמחה בהדפסה על גבי זכוכית במשך חודש שלם, והסרט מתעד את תהליך גיבוש הקונספט (בשיחות בסקייפ), לכדי מלאכת הביצוע הסיזיפית והיסודית באופן שמעורר הערצה. היה במה למלא את כל 18 הדקות של הסרט. שווה אפילו לרפרף, זה באמת מעורר הערכה, ולוקח צעד אחורנית לכל מי שנבהל מהמיחשוב והפיקסליזציה של מה שאנחנו רגילים לראות כאימאג' של אלבום מסוים בימינו. יש גם גלרייה עם תמונות מתהליך העבודה של היוצר [תודה לטל].

עד כאן להיום. נסיים עם העטיפה הנהדרת של אלבומו החדש (והיפה) של ניק קייב, בה הוא מסיט את וילון חדר השינה האישי שלו, וחושף מעט שמש על אשתו העירומה, בעודה מהלכת על קצות אצבעותיה. צילום מופלא, אפילו יותר מאשר האחרון של Bat for Lashes.

Push-The-Sky-Away-PACKSHOT1-768x768

Read Full Post »

מקבץ קישורים מפה ומשם שהצטברו לי על השולחן בתקופה האחרונה, ושאפשר לסגור איתם יפה את השנה:

1. תענוג! בעוד שבוע וחצי תיפתח בחיפה תערוכה שסוקרת את ההיסטוריה של עיצוב התקליטים בישראל. בפתיחה (9.1.13) יהיו שני מושבי הרצאות עם אנשים טובים שידברו על פריחה ודעיכה של העטיפה כמדיום אמנותי, על מחקר הויזואליזציה ברוקנרול הישראלי, על עטיפת התקליט כראי לישראליות, על קללת הברכה של יוטיוב ועוד. לטובת האירוע, כתב ערן דינר הנפלא מאמר לא רע בכלל שסוקר את האבולציה של עטיפות התקליטים בישראל, אם כי יש עוד הרבה מה להרחיב על השינויים בעשרים השנים האחרונות. בנוסף יוצגו כ- 150 עטיפות תקליטים, חלקם מוכרות יותר וחלק בכלל לא. הנה ההזמנה לאירוע, מומלץ בחום רב. למה אני לא מעורב או מרצה שם אתם שואלים? לא יודע! נתקלתי בזה בכלל במקרה. אבל אני לא פולני, והולכת להיות חגיגה.

איור של אבנר כץ. דורי בן זאב רצה לשדר רעננות, ישראליות וקלילות, ומכאן גם שם האלבום.

איור של אבנר כץ באחת העטיפות החביבות עלי בעברית, שמופיעה אף היא בתערוכה. דורי בן זאב רצה לשדר רעננות, ישראליות וקלילות, ומכאן גם שם האלבום.

2. שון אייברי הוא אמן ומאייר, ולאחרונה יצר פרויקט מדהים של פיסול בשברי דיסקים. תוך שימוש בתיל, דיסקים מנותצים, דבק וקצת צבע, אייברי יוצר חיות שונות ומשונות. בלינק המצורף יש עשר נבחרות. בדף הפרויקט באתר הבית שלו, הוא מספר שהוא דווקא לא נחתך מהם (זה לא חד כמו שזה נראה), אבל הוא נכווה המון. מאוד מאוד מגניב!

אינספור דיסקים מנותצים בצורה של יונק דבש. עבודה של Sean E. Avery.

אינספור דיסקים מנותצים בצורה של יונק דבש. עבודה של Sean E. Avery.

3. לצערי הרב, אני מכיר את עטיפת האלבום "אריאל זילבר" של האמן, משנת 1982. יש לי הרבה מה לומר עליה, אבל זה לא הזמן (וזה גם לא יהיה נעים). היא כאן בזכות ידידי יאיר יונה, ששופך חמתו על החפיפניקיות הישראלית. החליטה חברת התקליטים שראוי להוציא את האלבום גם בדיסק ולא רק בתקליט. אמה מה? עטיפה כנראה לא היתה להם. מה עושים? שולחים מישהו לחנות "החור בשחור" בשלמה המלך בת"א, קונים תקליט, סורקים ומדפיסים.  הכל טוב ויפה, אבל את המדבקה של המחיר שכחו להוריד. 10 שקלים זה עלה (קודם זה עלה 15!). מחריד.

תג מחיר.

תג מחיר.

4. אם זה לא מספיק – לפני שבועיים עברתי ב"דיסק סנטר", שם נתקלתי במארז של שלושת האלבומים הראשונים של שילה פרבר. חלק מטרנד נוכחי לאגד ביחד כמה אלבומים במינימום השקעה ולמכור במחיר אטרקטיבי. אז במארז הזה של היי פידליטי, רשום בימין למעלה "אריזת חיסכון". כפי שזה נראה מכאן – כל כך הזדרזו, שגם בהרצה של בדיקת איות חסכו. עצוב לראות שדברים יורדים ככה לדפוס היום (המבצע לא רע בכלל, אגב).

חאפרים.

חאפרים.

5. אם כבר מדברים על מארזים, הסטים הכי יפים שראיתי בשנה האחרונה לקוחים דווקא מעולם הג'אז. אחת לכמה חודשים יוצא חלק נוסף במאגד אלבומי מיילס דיוויס (את חלקם הבאתי כאן בעבר), ולאחרונה התווסף עוד אחד מופלא לאוסף – ההקלטות שלו מהשנים 1965-1968. אבל מי שבאמת לוקח את כל הקופה הוא מארז של 15 אלבומים שעונה לשם Jazz on film: Beat, Square & Cool (סריקות מכל תכולת המארז). מדובר בלקט של 15 פסקולי ג'אז (הערה לא קשורה שגיליתי הרגע: אומרים פסקולים ולא פסי קול, בדיוק כפי שאומרים רמזורים ולא רומזי אור) של פילם נוארים משנות החמישים, שיצרו אותם דיוק אלינגטון, צ'רלס מינגוס ואחרים. יש קרדיטים מלאים ומפורטים, לצד תמונות נפלאות וגם הערות והתייחסות לסרטים ולכרזות שלהם. אני מודה שיש לי חולשה לצילום בשחור-לבן, אבל זה באמת מארז מרהיב ביופיו ושעושה הרבה כבוד.

המארז

המארז

קרדיטים מלאים ומפורטים, כמו גם הכרזות המקוריות של הסרטים. Anatomy of a Murder זה אחלה סרט, אגב.

קרדיטים מלאים ומפורטים, כמו גם הכרזות המקוריות של הסרטים. Anatomy of a Murder זה אחלה סרט, אגב.

6. סר פיטר בלייק הוא אמן פופ ארט בריטי, שבעיקר זכור לכולנו כמי שעיצב את עטיפת סרג'נט פפר המיתולוגית של הביטלס. לפני מספר חודשים חגג את יום הולדתו השמונים, והחליט להעניק לעצמו מתנה – ליצור עטיפה חדשה ועדכנית לאלבום המיתולוגי. הדמויות הרבות התחלפו, וכעת תוכלו למצוא שם גם את איימי ויינהאוס, ג'יי קיי רולינג, אלטון ג'ון, נואל גאלאגר, אלפרד היצ'קוק ואיאן קרטיס. בראיון לגארדיאן סיפר שהיתה רשימה ארוכה מאוד של דמויות שרצה להכניס, אבל אי אפשר היה להכניס את כולם. הוא מספר בגאווה שזה מעיד על חוזקתה של התרבות הבריטית בששת העשורים האחרונים. מזל טוב.

את מי אתם מזהים בתמונה?

את מי אתם מזהים בתמונה?

7. ואם בביטלס עסקינן, יוניל (הלא הוא המעצב יונתן לקס הכביר) יצר הדפסים המשלבים את מילות שירי הביטלס עם מלא טיפוגרפיה מושקעת. ההדפסים מיועדים להופיע על גבי חולצות וצפויות להגיע לשוק בתקופה הקרובה. יש עוד מלא חולצות נפלאות שאת כולן הייתי שמח ללבוש.

אחד העיצובים המהממים של יוניל.

אחד העיצובים המהממים של יוניל.

8. כבר הצגתי פה בעבר באהדה רבה את פרויקט חידוש העטיפות של נופר עמר. ובכן, יש לו המשך, וגם הוא נהדר, כצפוי. שחזור עטיפות לדייויד בואי, הביטלס, קייט בוש ואפילו ריקי גל. הגלריה השנייה בסדרה מופיעה כולה כאן.

אלתרבואי! (מתוך הפרויקט של נופר עמר)

אלתרבואי! (מתוך הפרויקט של נופר עמר)

9. NPR לקחו את העטיפה של Mellon Collie של הסמאשינג פאמפקינז ופירקו לה את הצורה. כל מה שלא רציתם לשאול על העטיפה הזו, על פי ראיון ארוך ומפורט עם המעצב\מאייר. חפירות, אבל קלאסיקה.

בציור המקורי (מהמאה ה- 18), הגברת הזו חיבקה כלבלב!

בציור המקורי (מהמאה ה- 18), הגברת הזו חיבקה כלבלב!

10. כבר כתבתי לא מעט על כך שהפורמט של אלבום משנה כיוון בשנים האחרונות, ותקליטים זה לא מה שהיה פעם. המוסיקאי אסי זיגדון יצר מיני אלבום שהוא גם אוסף תמונות שהוא גם מיני אתר שהוא גם סיפור מסע, הכל במקום אחד. הגבולות נמתחים שוב ושוב, רבותי. אפילו בעברית.

מתאבן (עיצוב - עדי זיגדון מרדכי).

מתאבן (עיצוב – עדי זיגדון מרדכי).

11. טוב, זה אוסף משוגע לגמרי: יותר מ- 800 (!) כרזות ופלייארים של הופעות פאנק והארדקור בישראל 2002-2012. המעצבים, בדרך כלל, נותרו מסתוריים. כל האוסף הזה נראה לי כמו יופי של בסיס למחקר אנתרופולוגי שמישהו ירצה לערוך ביום מן הימים.

קלאסיקה

קלאסיקה

12. תודה לגיא מהבלוג "איור", ששלח לי את הדבר המקסים הבא: דניאל פלג יצרה שילוב של איור, טיפוגרפיה, אלבום מוזיקלי וטקסט אישי על חמישה אלבומים שממלאים את הפסקול המוסיקלי של חייה. רדיוהד, אליוט סמית' וניק דרייק בפנים, וגם הסיפורים מקסימים, וזה בכלל יצא יפה ועוד כל מיני סופרלטיבים חמודים שכאלה.

13. ועוד פרויקט די מעניין שאני לא ממש יודע באיזה הקשר הוא נוצר – עטיפה פיקטיבית לאלבום "עם הזמן" של אביב גפן, על גבי disk on key, שהוא בכלל פילם צילום של פעם.

14. Creative Bloq ברשימת עשרים לוגואים של להקות שעשו היסטוריה ושמעוצבים היטב. בפנים – ג'אסטיס, הבאזקוקס, The XX והרולינג סטונז כמובן. נותרו בחוץ על לא עוול בכפם – AC/DC, רד הוט צ'ילי פפרז וג'אמירוקוואי.

15. ולינק אחרון – הרבה רשימות סיכום של עטיפות אלבומים הגיחו לאוויר העולם בשבועות האחרונים, ואף אחת מהן לא לטעמי. Creative Bloq ברשימה בינונית מאוד, אך עם התייחסות המעצבים. פיצ'פורק בחרו את הטובות והגרועות של 2012 (היה לי קשה להבדיל). Pulse Radio עם רשימה מקורית, לעתים מוצלחת וברובה מוזרה. Complex עם הסיכום הכי מוצלח (יחסית), למרות שרובו לא ממש קולע לטעם שלי. אז נסגור את הבאסטה עם עשיריית עטיפות שכן אהבתי השנה, סובייקטיבי לחלוטין, בלי חשיבות לסדר –

CFCF - Exercises

CFCF – Exercises

Best Coast - Only Place

Best Coast – Only Place

Example - The Evolution Of Man

Example – The Evolution Of Man

Bat For Lashes - The Haunted Man

Bat For Lashes – The Haunted Man

Orbital - Wonky

Orbital – Wonky

The Hives - Lex Hives

The Hives – Lex Hives

Lord Huron - Lonesome Dreams

Lord Huron – Lonesome Dreams

Saint Etienne - Words and Music by Saint Etienne

Saint Etienne – Words and Music by Saint Etienne

Andy Stott - Luxury Problems

Andy Stott – Luxury Problems

Sleigh Bells - Reign Of Terror

Sleigh Bells – Reign Of Terror

שתהיה אחלה שנה, חברים!

Read Full Post »

איך סופגניות מתרבות (חנוכה וזה)

איך סופגניות מתרבות (חנוכה וזה)

כשהייתי בכיתה ט', למדנו בשיעור ביולוגיה על מבנה התא במשך כמה שבועות. בסוף, בתור שיעורי בית, נתבקשנו להביא לשבוע הבא מודל של תא – כל אחד באופן שבו זה נראה לו לנכון. בניתי מודל למופת, עשוי כולו מפריטי מזון שונים. השקעתי ממש – הכנתי ג'לי ששימש בתור ציטופלזמה – הנוזל שממלא את התא; בביצה קשה בתור הגרעין; ועוד כל מיני דברים שאני כבר לא זוכר מהם כלום וגזלו לי את כל אחר הצהריים של היום הקודם.

בסוף המורה היתה חולה וההגשה נדחתה בשבוע. אחד התלמידים אסף את העבודות של כולם ושמר אותן במחסן. ביום שטרם מועד ההגשה המחודש נזכרתי בעבודה ובמצב שהיא בטח נמצאת, ואמרתי לעצמי שיאללה יהיה בסדר. בסוף הגעתי למחסן בהפסקה שלפני כדי להוציא את המגש, וחצי מההגשה שלי העלתה עובש. אני זוכר שהוצאתי חלקים מהפרויקט שהיו במצב מזעזע, רצתי בין החברים לכיתה ואלתרתי משהו מתוך כל תכולת הפיתות שהם הביאו איתם לבית ספר באותו יום. זה נראה בערך כמו שאתם מדמיינים את זה. בחוסר חשק יצרתי עבודה חדשה, מחופפת למדי וממש לא כמו שרציתי שהיא תיראה.

אני לא משוכנע מה מוסר ההשכל מהסיפור הזה, אבל אני מנסה כבר שלושה שבועות לסיים פוסט חדש שחשוב לי מאוד, על פרויקט חדש וגדול שמתבשל מזה שנה במסגרת הבלוג. כבר הספקתי למחוק אותו איזה פעמיים ולהתחיל מהתחלה כי לא בא לי לפרסם אותו מחופף ורק פסססדר. אז רק שתדעו שלא נעלמתי ואני מקווה שהוא יעלה בקרוב.

בינתיים כפיצוי, וכדי שלא תגידו שאני מזניח אתכם, הנה קרוב לארבע שעות של המוזיקה שהכי אהבתי השנה. היתה אחלה של שנה בעיניי, ואני מקווה שאני משאיר לכם פסקול לטעמכם לסופ"ש.

צ'יאו!

Read Full Post »

כמו שאר עםישראל, אני יוצא לחופשה קצרה. אם יהיה לי זמן וחשק, יכול אפילו להיות שלא תרגישו בהיעדרי. בכל מקרה ולבינתיים, הנה מקבץ לינקים קצר מהתקופה האחרונה ששווה הצצה:

1. הבלוג Album Art Exchange התחיל לאחרונה לייצר עטיפות וינטג' לאלבומים בני זמננו. האחרונה שבהן לעטיפת האוספים Now that's what I call music! הפופית. דוגמא נוספת היא לעטיפת Born this way של ליידי גאגא.

רוצה לעלות אליי לשמוע תקליטים?

2. עטיפה חדשה ומוצלחת לאלבום החדש של אסף אבידן, מבית היוצר של יוניל (יונתן לקס) – תמונות יפות כאן. עטיפת קרטון שכוללת חיתוכים פנימיים, בדומה למה שעשה בעבר עם עטיפת האי.פי. של לורנה בי.

עטיפת Different Pulses. עיצוב: יוניל.

3. הבלוג הנפלא Hardformat מעלה בזה אחר זה תמונות מן המארזים המהודרים של הקלטות מיילס דייויס מימיו בחברת התקליטים קולומביה. העטיפה בכריכת בד קשה, בהטבעת קליגרפיה, עם 6 דיסקים בכל קופסא ותמונות שאפשר להתמוגג מהן. המארזים שונים זה מזה, אבל שומרים על צביון אחיד. שווים הצצה – המארז של 1963-4, מארז ההקלטות עם גיל אוונס ומארז ההקלטות עם קולטריין. מקסים.

4. את זה ממש הרבה אנשים שלחו לי בשבוע האחרון. לרגל ראש השנה, וואלה הרימו פרויקט צילומי מחווה לעטיפות תקליטים ישראליות. בין המשתתפים: אביב גפן במחווה ל"אדם בתוך עצמו", פיטר רוט עושה את אולארצ'יק וזהבה בן מתחפשת לעפרה חזה.

צילום: נמרוד סונדרס

5. פרויקט צילומי מחווה שהרבה יותר אהבתי הוא זה של נופר עמר, שמטרתו לעודד רכישת תקליטים לשם תמיכה באמנים. מה שהחל כתרגיל אקדמי בלימודי עיצוב גרפי הביא לשחזור מחדש בצילום של תריסר עטיפות ידועות יותר ופחות. התוצאה פשוט מעולה בעיני. התמונות כאן, ופה יש סרטון קצר. שאפו.

מתוך הפרויקט של נופר עמר. צילום: הילה עמר

6. היום כבר כמעט ולא רואים איורים שלא נעשה בהן שימוש במחשב באף שלב בתהליך. מה שלא היה אפשרי בכלל בדור הקודם, עובר תהליך משמעותי שהשלכותיו דרמטיות לאין שעור – History in the making. אני מקווה להעלות פוסט שעוסק בנושא בתקופה הקרובה. בינתיים, טור מצוין מה- NY Times של פרופ' מייקל גרייבס, ארכיטקט ומרצה בפרינסטון, בו הוא מדבר על מות האיור הידני. האם היתרונות בשימוש המחשב מתעלים על אובדן האינסטינקטיביות והספונטיות של היד החופשית? האם היצירתיות הולכת לאיבוד?

7. בן לם, מגדולי צלמי האופנה והפרסום שלנו, כותב על עטיפות תקליטים שצילם –  מ"חתונה לבנה" של שלום חנוך עד "חכם על קטנים" של דני סנדרסון.

הפצצת אייטיז היישר מהסוויטה הנשיאותית במלון שרתון. צילום: בן לם

8. טור ישן אך מבדר למדי, שבו סייד קשוע כותב בהארץ על יחסיו עם עמוס בידרמן, המאייר שנדרש לאייר את הטור שלו אחת לשבוע.

9. במאיירת גבריאלה ברוך נתקלתי בראשונה בפצ'ה קוצ'ה הקודם, שם היא הציגה את האינטרפרטציה שלה לשירים של פורקיופיין טרי. בינתיים היא הספיקה לאייר עטיפה יפה מאוד לאלבום האחרון של עמיר בניון (בעיצוב סטודיו גרוטסקה), ולהבחר לאמנית העונה של עונת התרבות בירושלים. שווה לעקוב.

עטיפת "עץ על מים". איורים: גבריאלה ברוך. עיצוב: סטודיו גרוטסקה.

10. בשבוע שעבר נפתחה במכללת שנקר תערוכת כרזות בשם "כל הארץ חזית, כל העם צבא". מדובר בכרזות ישראליות שנוצרו בין השנים 1920-1960 מהאוסף של איש העסקים רוני דואק, ואצרה אותה ד"ר בת שבע אידה גולדמן. פה יש סרטון קצר, כדאי לקרוא את הראיון שערך יובל סער וכנראה שהכי כדאי ללכת ולראות. פתוח עד ה- 10 באוקטובר.

11. No doubt מוציאים אלבום חדש בשבועות הקרובים. זה לא היה מעניין בשום אופן אלמלא היו לוקחים את El Mac, אמן רחוב אמריקאי מוכשר לאללה לאייר להם את העטיפה. הלהקה פרסמה וידאו מההכנות, והטכניקה מגניבה ביותר. לנו יש את תאגיד ברוקן פינגרז מנגד (הנה UNGA עושה את רועי נחום, והנה KIP עושה את כהן@מושון).

אין ספק, בלהיטם "הס". עיצוב: El Mac

12. אם יום אחד ייולד ל"סיפור, כיסוי" תת בלוג, הוא כנראה יעסוק בעטיפות של ספרים. עד אז, בלוג האיור "איור" מציג עטיפות ספרים ישראליים שתורגמו לחו"ל. בין המאויירים מחדש – דוד גרוסמן, אתגר קרת, עמוס עוז ויורם קניוק. העטיפה כמעט תמיד שונה בתכלית מזו בגירסה העברית, בעוד שבמוסיקה רואים את זה לעתים נדירות מאוד. נכון שבספר נדרשת עבודה רבה בהסבתו לשפה אחרת, אם כי אני לא בהכרח רואה את ההצדקה כשזה מגיע לעטיפה. למה זה? מעניין.

13. ב- Wall Street Journal מראיינים את בוב איגן, בן 59, שמברר עד הפרט האחרון היכן צולמו עטיפות תקליטים שונות ברחבי העולם. בין העטיפות שאיתר – בוב דילן, ניל יאנג, בילי ג'ואל, ברוס ספרינגסטין ועוד. לאתר של איגן (זהירות – הוא טרחן).

Strange Days של הדורז.

14. ולסיום, דווקא בנושא ממש לא קשור – נהנתי מאוד לראות את הסרטון הקצר "גלגולה של הר' המתגלגלת". סרט סוף שנה של סטודנטית לקולנוע, שעוסק כולו בשאלה – לאן נעלמה הריש המתגלגלת? נותנים דעתם: ירון לונדון, דן כנר, גידי גוב, אסף אשתר, יורם ארבל, דפנה ארמוני ועוד עורכי שידור ויועצים לשוניים. מבדרררררר ביותר.

ניפגש בקרוב, אינשאללה אחרי שאני זוכה לראות את הדבר הזה בלייב.

Read Full Post »

"אנ'לא אשבור חדרי מלון
לא פרובקציות בעיתון
לא סמים רק רוצה לישון
וזה טיפה פתאטי"

חמי רודנר, מתוך "אין רוקנ'רול בעברית"

מועדון הפינגווין, 1984. צילום: מירי דוידוביץ'

מתישהו בחיי אדם מגיע השלב שהוא מבין שהוא זקן. זאת אומרת, לא באמת זקן, אבל הוא כבר כמה שנים שומע את אותם להקות שבעצם הוא שמע בגיל 16. לפעמים את אותם דיסקים, לפעמים חומרים ממוחזרים שנשענים על ימי זוהר שחלפו. וקצת נמאס לו שדוחפים שם מקדימה ושמזיעים ודביק, ותכלס אפשר להנות מהופעה טובה גם מאחורה (ואפילו הרמקולים קצת יותר חלשים שם, שזה בכלל מצוין). רק חבל שתמיד הכל מתחיל כל כך מאוחר, ומחר עובדים. ואיזה מזל יש למוזיקאים האלה, שיכולים לקום מאוחר. ובעצם, גם הם אנשים כמוני וכמוך, ועבודה זאת עבודה. ואולי גם הם צריכים בייביסיטר כדי להיות שם באולם.

לעתים רחוקות מאוד אני חווה ההתרגשות אמיתית של הופעה, ההתרגשות של לראות אמן שאני אוהב, הדגדוג הזה בבטן לפני. היה לי את זה בפיית' נו מור שכל כך אהבתי בתיכון (ההופעה הכי טובה שאני זוכר בארץ, by far) לפני שנתיים, וקפצתי כמו ילד קטן. בחוזה גונזלס שתקתי והייתי מהופנט כמו כל מי שעמד סביבי בבארבי . זהו, לשנים האחרונות, אם אני לא טועה. אני כבר לא מעריץ אף אחד. יש אלבומים מעולים, יש הופעות טובות, אבל כבר אין בקושי התבוננות למעלה מהשורה הראשונה ביראת כבוד. מה שעבד כשהייתי בבי"ס פעם בשבוע קורה כאן בהופעת חו"ל פעם בשנה בקושי.

צילום: אילון פז

השבוע הייתי בפתיחה של תערוכת "רואים רוקנ'רול" בבית האמנים בתל אביב שעסקה במימד הויזואלי של הרוק הישראלי. התערוכה תרוץ בחודש הקרוב ותוכלו לראות שם אוסף של כרזות להופעות, עטיפות אלבומים, צילומי יח"צ ופרומו, ציורים ועבודות אמנות שקשורים לרוקנ'רול הישראלי. כיאה לתערוכה שעוסקת ברוקנ'רול (אני שונא את המילה הזאת), רוב הקהל הסתובב עם כוס בירה ביד, בניגוד מוחלט להשקת תערוכת אמנות אחרת שהתקיימה באולם הסמוך. על הגג של הבניין ניגנה להקת "ימים משונים" שהתערבבה עם הפסקול שערכו אנשי 88FM ללוות את התערוכה. הכל כסדרו.

צילום: ורדי כהנא

ליד תמונת פורטרט\יח"צ פרובוקטיבית של אביב גפן, עמד ארקדי דוכין עם בתו הצעירה. "אבא מי זה?" היא שאלה בהתפעלות. "זה? זה אביב גפן", ענה האבא בחוסר עניין. ההערצה האוטומטית של ילדים לאייקונים תרבותיים, זה פשוט נורא. והאמת? אני מבין אותו. כל התמונות האלה נראות קצת מגוחכות היום. ברי ופורטיס עטופים באיזולירבנד ומחזיקים ביחד גיטרה. פאקינג נושאי המגבעת, כמה חרשתי על הדיסק שלהם, נראים כמו חבורת ילדי בר מצווה בבאולינג.

אין רוקנרול בעברית.

אולי יש, אבל הוא לא היה כאן. ייאמר לזכות המארגנים – יש אוסף נאה ביותר (גם די מהנה!) של המוסיקאים הכי בולטים בארץ, ושל הצלמים והמעצבים והציירים הכי בולטים בארץ. המחשבה שכל כך הרבה מהם הסתובבו איתי באירוע הפתיחה, שאין לי מושג איך הם נראים ואת חלקם אני מנסה כבר חודשים לאתר היתה אפילו די מתסכלת. אבל זה פשוט לא הרגיש לי בועט, פרוע ומשוגע כמו שזה יכול להיות. ואולי פשוט ככה זכרתי את זה בפסטיבל צמח או רוק עצמאות בכיתה ט' עד הבוקר.

צילום: מיכה קירשנר

היו שם כמה עבודות נהדרות שאף פעם לא ראיתי, כולל מנשה קדישמן עם דיוקן של שמוליק קראוס על תוצאות בדיקת דם שלו (צחקתי בקול), צילומים מעולים של יוסי אלפנט (חגית מור) והשיא – מיכה קירשנר מצלם את הקליק למדור אופנה ב- 1984 בשיתוף עם דורין פרנקפורט. בחיי, זה משוגע.

האוסף הוא גדול, וכיף לראות שיש לזה במה בארץ. את הסדר אני חייב להודות שלא כל כך הבנתי. הכל נראה קצת אקלקטי. נעים להזכר. היי, הנה בנזין על הבמה, כשפוליקר עוד היה צעיר. מודעות ופוסטרים לקראת הופעה של המכשפות. מאיפה שלפו את זה? ואיורים של אורי ליפשיץ מסדרת שלום חנוך (שאחד מהם גם הגיע לעטיפת "רק בן אדם"). באמת אוסף רחב, אבל מבולגן. ואולי כל חוסר הסדר הזה – הוא הוא הרוקנ'רול האמיתי?

אז לא, לא שכחתי את הבלוג, וכן, יש לי הרבה לחץ בעבודה כרגע, ויש לי פוסט על אלבום שאני מנסה כבר שבועיים לסיים ולא מספיק (על העטיפה המקסימה באמת של ג'ירפות האחרון, אם תהיתם). ואני בכלל מתפלא שאני עוד ער בשעה כזאת עם כל ההשכמות של התינוקת בלילה. מצטער, אני זקן.

Read Full Post »

אז למה, בעצם?

אני נמנה עם קבוצה (די קטנה, אם להודות על האמת) שעדיין ממשיכה לקנות דיסקים. אז אחרי כל הפרצופים של "תן לי באמת סיבה טובה למה אתה עושה את זה", הצלחתי להתנקז כנראה לשתי סיבות עיקריות:

הראשונה היא מעין סיבה ערכית שכזו. שאם אמן שאתה מעריך השקיע את מרצו, זמנו וכספו בשביל שאתה תוכל ליהנות מפרי עמלו, זאת הדרך להגיד לו "סחבק, כל הכבוד, המוזיקה שלך עושה אותי מבסוט, תמשיך עם מה שאתה עושה, זו תרומתי הדלה". יגידו כל המקטרגים שאמן אמיתי לא עושה את זה בשביל הכסף, אז שיגידו. הם יודעים שכמו כל בעל מקצוע אחר זה לא באמת נכון ב- 99% מהמקרים.

והשנייה, שהיא יותר רלוונטית לענייננו, היא העטיפה. כל חובב מוזיקה אמיתי מכיר את התחושה הזו של להיכנס לחנות, לבחור אלבום שבא לך לשמוע, לחזור הביתה, לפתוח את הניילונים, לשים את הדיסק במערכת ולהתחיל לקרוא את העטיפה מההתחלה עד הסוף. לראות אם אתה מכיר את האמנים שהשתתפו. ולעבור על הקרדיטים. ואחרי פעמיים-שלוש (בהנחה שלא נפלת על אלבום גרוע במיוחד) להתבונן בעטיפה ובעיצוב שבחר האמן לשלב במוזיקה שלו. הרבה פעמים, העטיפה מצליחה להעביר בצורה כוללת יותר הסתכלות מלאה על היצירה שאתה מחזיק ביד. את אותו זיקוק של מחשבה שלא הצלחת לגבש תוך כדי האזנה רצופה. כזה שגם כעבור זמן רב, יהיה שם ויתמצת באופן ויזואלי את כל חוויית ההאזנה שלך. שלום והמאפרה, מתי כספי והפעמון, שבן חוצה את קיבוץ גלויות, תיסלם נמנעים מלהסתכל על הבחורה העירומה – כולם הצליחו לקלוע לתודעה ולתמצת אלבום שלם בתמונה.

האתר הזה מיועד לכם. אלה שנהנים מהצד הויזואלי של המוזיקה. אלה שרוצים לשמוע על עטיפת האלבום, ועל איך הוא נעשה, ולמה. אנחנו מדינה קטנה וביצתית, ולכן אני אעשה מאמץ עילאי להשמיע את אודות תהליך עיצוב העטיפה מפי המעצבים, הצלמים או האמנים עצמם, כדי לקבל תמונה מלאה יותר.

Read Full Post »