Feeds:
פוסטים
תגובות

Posts Tagged ‘חן שטיינברג’

כשהייתי ילד קטן, היתה לי בחדר "אנציקלופדיית תרבות", כפי שהיתה למרבית חבריי באותה תקופה. אני לא כל כך זוכר איך או מתי היא הגיעה לשם. מבחינתי היא תמיד היתה מונחת על מדף שלם, ויוצרת לו "בטן" במרכזו. 16 כרכים כתומים וגדולים, תמיד מסודרים על פי הסדר. על הדופן שפונה לעבר הקורא היו מוטבעים סמל הוצאת מסדה, המילה "תרבות" בפונט ארכאי וכן מספר הכרך. את האותיות שמכסות את הערכים באותו כרך ("א-ג", נניח) לא רשמו מהסיבה הפשוטה שהערכים לא היו ממוינים בסדר אלפביתי בכלל. כל כרך היה מורכב מכמה חוברות דקות שניתנות לאיגוד באותה כריכה כתומה שהזכרתי, כל אחת מכסה מספר ערכים שונים. לרוב ידענו למצוא ערך מסוים על סמך הזכרון בלבד – באיזה כרך, ובאיזה חוברת (אני חושב שהיה גם כרך אינדקס בסוף, אבל אני לא בטוח).

זאת לא היתה אנציקלופדיה שגרתית, כפי שאתם כבר מבינים. קודם כל, היא היתה מיועדת לילדים ולנוער. ולמרות זאת, היא לא נראתה כמו "מכלל" או "בריטניקה" למשל. הערכים היו מתוארים באופן מאוד צבעוני וסיפורי, ולאו דווקא הגדרתי, אינפורמטיבי וקר. יתרה מכך – היא היתה בכלל מלאה בעבודות אמנות ובאיורים דרמטיים של קרבות יוליוס קיסר או של דינוזאורים אימתניים להמחשת הערכים. היו שם יותר ציורים מטקסט, אם אני זוכר נכון. קראתי אותה מתחילתה ועד סופה הרבה מאוד פעמים (זה הרבה פחות דרמטי ממה שזה נשמע – כאמור, הרבה מאוד ציורים).

עכשיו כשניסיתי לברר קצת יותר פרטים, גיליתי שהיא נוצרה במקור באיטליה בסוף שנות החמישים, בעידוד שר החינוך המקומי. על מנת למשוך את הילדים והנוער לקרוא בה, סגנון הערכים היה יותר סיפורי או עיתונאי, וגם הגירסה המקורית היתה מלווה בציורים ובאיורים רבים. היא תורגמה ל- 14 שפות (בהן גם עברית, כאמור) כשהיא עדיין שומרת על צביון היסטורי, גיאוגרפי, תרבותי ואיטלקי (דגש על תרבות רומי ודמויות מפתח איטלקיות).

עטיפת האלבום החדש של קוב זרקה אותי אחורנית איזה עשרים שנה לפחות, לימים בהם הייתי יושב על המיטה עם אחד הכרכים ביד, קורא ומסתכל בתמונות. אין לי מושג מה עלה בגורל האנציקלופדיה – אולי עברה לבן משפחה צעיר יותר, אולי נערמה למסירה ברחוב, אולי בכלל נקברה במעמקי הבוידעם. אני כן יודע לומר שהיא נתנה מענה לסקרנות של ילד, בעידן שלפני האינטרנט. יש לי תחושה שלדור הבא כבר לא תהיה מפלצת כזו על המדף – זה תופס מלא מקום, זה בטח נראה מיושן, הכל זמין באינטרנט ולא צריך להתאמץ ולזכור באיזה כרך נמצא כל ערך. ועל כן, קצת חבל לי שהחוויה הזו תתפוגג לה.

לא יצא לי לשמוע את קוב באופן רציני עד היום. ידעתי שכל עטיפה שלו נראית אחרת לגמרי (לגמרי!), וכולן מושקעות מאוד. את האלבום החדש דווקא שמעתי המון, והוא מצוין. אמנם לקול שלו הייתי צריך להתרגל קצת, אבל האלבום הזה גדל אצלי בעיקר מתוך הטקסטים הנהדרים והלחנים המדויקים. זהו תקליט מאוד בוגר, מודע לעצמו, ושלא נכתב כלאחר יד. שמונה קטעים בסך הכל, אבל לא היה צריך יותר בעיני. הסינגל הנהדר שיצא עם האלבום נקרא "רומא", ויחד עם העטיפה האנציקלופדית שלו, הכל התיישב לי בול והתחבר לי לאותה אנציקלופדיית "תרבות" המהוללת. את הגיטרה של "גשר לעולם", הרצועה שחותמת את האלבום, אפשר היה להמשיך לנצח מבחינתי, ונשארתי עם טעם של עוד.

"העטיפה מאוד חשובה לי", מספר קוב. "הפן הגרפי הוא חלק בלתי נפרד מהמוסיקה עצמה, והוא מהווה עוד אפשרות להתבטא. אני איני מעצב, אבל מאוד אוהב אמנות. עיצוב העטיפה מבחינתי היא איזושהי דרך להשתתף בעולם הזה. אני לא רואה לנכון ללכת כל פעם עם אותו מעצב. "הונאת האמרגן", התקליט הקודם, התכתב בעיקר עם דאבסטפ ומוסיקת מועדונים. מי שעיצב את העטיפה שם היה ברוקן פינגאז שעושה סטריט ארט, וזה זרם טוב עם המוסיקה. העטיפות שונות ומפוזרות, כי מוסיקלית אין ביניהן קשר. חיפשתי מה שיתאים לפרויקט הנוכחי".

מי שעיצבה את העטיפה היא חן שטיינברג, סטודנטית לתקשורת חזותית בבצלאל. בעבר עיצבה את העטיפה המוצלחת של ה- EP של מונטיפיורי האדירים (ורק עכשיו נוכחתי לגלות שזה צילום בן זמננו שהיא רקחה בעזרת הצלם דן ברונפלד, ולא לקוח ממגזין ישן. או יה!). "ראיתי את העטיפה של מונטיפיורי והתלהבתי. נפגשתי איתה, וראיתי שאפשר לסמוך עליה ולהפקיד בידיה את העבודה".

שטיינברג מספרת: "ביקשתי ממנו שישלח לי דברים שהוא אוהב, על מנת שאכיר יותר את הטעם שלו. ההשראה שלו באה בין היתר מציורים ומאמנות, בעיקר רנסנס. אני מצידי מאוד אוהבת לאסוף ספרים, טיפוגרפיה ואיורים ישנים. מכל אלה נכנסתי לכיוון אינדקסי ואנציקלופדי".

ראשית עמלה שטיינברג על חזית האלבום."רציתי לקחת תמונה ישנה, ולעשות עליה משהו. התחלתי בכך שאספתי כל מיני תמונות ישנות ושלחתי לקוב. את אחת הסקיצות הוא מאוד אהב, אולם כשניסינו לברר מאיפה וממתי היא, הסתבר שהיא חדשה למדי. נוסף על היותו מוסיקאי, קוב הוא גם עו"ד שמומחה לנושאי זכויות יוצרים, והתמונה הזו לא היתה חופשית בהקשר זה (בקצרה, החוק משחרר את הזכויות על יצירה 70 שנה לאחר מות היוצר). נאלצנו לחפש תמונה אחרת, ולקח הרבה מאוד זמן עד שהתכנסנו על זו שנבחרה – "אדיפוס והספינקס" של גוסטב מורו, מ- 1864".

קוב מוסיף מצידו: "הרעיון לשלב ציור היה מאוד מוצלח בעיני בעטיפת אלבום הבכורה של פליט פוקסז (לציורו של ברויגל). לי היה בראש איזשהו ציור מהרנסנס, או רומא הקלאסית. תמיד יש אווירה מאוד דרמטית שכזו, וזה מאוד התחבר לי. בסוף דווקא נבחר ציור מהמאה ה- 19, אבל הוא העביר בדיוק את מה שהיה צריך. חן הביאה את הרעיון לעשות איזשהו עיבוד על התמונה עצמה, והיא רקמה עליה בחוט אדום ובמחט לטובת העטיפה". שטיינברג מספרת שמבחינתה היא עשתה משהו קצת מטריד על העדינות שבתמונה, קצת כמו שמתבקש בעיניה לאור המוסיקה בדיסק.

אייקונים לכל אחד משירי האלבום

פנים החוברת נראה אחרת, כשהיא מאוד מינימליסטית, וצבועה בשחור על גבי לבן. "כאמור, משכתי לכיוון אינדקסי, אנציקלופדי בעבודה על העטיפה, וזה בא לידי ביטוי בגוף החוברת. משך השיר סומן בהערת שוליים, תחת מספר קטן, כאזכור לאנציקלופדיה. היה גם מעט ניקוד (באופן פרטני, גם לקוב היה חשוב ששמו ינוקד, למשל). מכיוון שלא רציתי שזה יקבל גוון קלאסי מדי, לא השתמשתי בסימני פיסוק. העדפתי שהטקסט יישאר נקי, ולכן שיחקתי עם הריווחים, ששוברים את הגריד. עדיין, על מנת לשמר את הרוח האנציקלופדית, השתמשתי בגירסה מסוימת של הגופן הקלאסי פרנק-ריהל, שיצרה אותה מרצה שלי – הטיפוגרפית מיכל סהר מהגילדה".

לכל אחד מהשירים הוצמד אייקון מסוים, שליוה אותו בחוברת. "את כל התמונות לקחתי מאנציקלופדיה קולומביאנית עתיקה בת 12 כרכים שמצאתי ברחוב. לא היה איזכור לתמונות, והן נבחרו על סמך התאמה כללית לויז'ואל ולאווירה של הדיסק. סך הכל מאוד התחברתי גם לדיסק עצמו ולמוסיקה. עכשיו אני מאוד שלמה עם התוצר. היה תהליך קשה, אבל אני מרוצה. קוב גם ידע לכוון אותי היטב". ואילו קוב מצידו מסכם: "אני חושב שהעטיפה מאוד נכונה. אחד השיקולים שלי בבחירת מעצב היה למצוא מישהו שעדיין רעב לזה, ולאו דווקא את אחד הסטודיואים הגדולים והשחוקים, וזה מאוד השתלם בעיניי. חיפשתי הרבה מאוד עד שמצאתי את חן. אני מאוד אוהב את הראש שלה, ואין לי ספק שהיא תגיע לגדולות".

מתוך החוברת

קוב – "סימני תשוקה", 2012. עיצוב: חן שטיינברג.

Read Full Post »