Feeds:
רשומות
תגובות

Posts Tagged ‘גיתית רפאל’

 

שי נובלמן - יומי הוא חלום, 2013

שי נובלמן – יומי הוא חלום, 2013

את נובלמן שמעתי בפעם הראשונה אצל קוואמי בהקצה, לפני משהו כמו 15 שנה. זה היה lonely boy, שהיה פשוט שיר כובש ואדיר. חיכיתי לסוף השיר בשביל לגלות שזה אמן חדש בשם שי נובלמן. קצת זמן אחרי זה השותף שגרתי איתו אז בירושלים קנה את הדיסק והיינו שומעים את Sad song, happy song, או את Mr. Kluger בקולי קולות בשעות לילה מאוחרת. זה היה פופי, אבל מתחכם ומושקע, וזה היה קליט ואנרגטי וכיפי, אבל גם עם טקסטים די קודרים בסך הכל. והיי – זה היה מישהו משלנו! ואז פתאום לפני קצת פחות משנה הפציע לעולם אלבום חדש של נובלמן , והוא כולו בעברית. יופי של אלבום, חברים!

עטיפת Beautiful Life, האלבום השני, באיורה של תמר מושקוביץ

עטיפת Beautiful Life, האלבום השני, באיורה של תמר מושקוביץ

"חיפשתי משהו מאוד שונה", מספר נובלמן. "חלפו כמה שנים טובות מהאלבום הקודם, וגם חוויתי שינוי מאוד גדול – עברתי מנער לאיש, הכתיבה בעברית. אם הייתי עושה אלבום פופי, הייתי ממשיך אולי עם תמר [מושקוביץ, שאיירה בחן רב את beautiful life, אלבומו הקודם], שמאוד אהבתי את מה שהיא עשתה. אבל היתה נקודת מפנה סביב יפו, העיר שבה התגוררתי בשנים האחרונות. היא קצת כמו חו"ל – כנסיות, נמל, נזירים, דייגים, בתים צבעוניים, משהו מאוד חלומי שהעיף אותי וגרם לי לכתוב בעברית".

האלבום החדש של נובלמן נוגע בעיר יפו ברבים מהשירים, ואין ספק שהיווה השפעה בשלבי יצירת התקליט. "היה פה משהו מקומי. הדיסק בעברית, עם אלמנט יפואי, מקומי. זה לא how to be shy עם הפיאות והגרמופון, זה היה צריך להצטלם כאן. התחלתי לחפש במשך כמה שבועות ומצאתי צילום של כיכר השעון ביפו. יש בשיר 'רץ ביפו' שורה על 'הסוס ממריא עם בת המשורר, אל תוך ענן ונעלם'. היתה בהתחלה מחשבה לשים תמונה של סוס עם כנפיים, חד-קרן, על גבי אותה תמונה של כיכר השעון, אבל הצלם שצילם את התמונה בסוף התחרט ולא היה מעוניין שיגעו לו בתמונה"

מתוך אוסף התמונות של אמריקן קולוני

מתוך אוסף התמונות של אמריקן קולוני

"המשכתי לחפש תמונות של יפו, ומישהו המליץ לי לנסות לעבוד עם גיא ביבי. מצאנו תמונה בשחור-לבן של נמל יפו מ- 1898 של אמריקן קולוני". במושבה האמריקאית בירושלים בסוף המאה ה- 19 היתה מחלקת צילום מפוארת שצילמה אלפי תמונות של ישראל במשך כמה עשרות שנים וביכולות חדישות [מסתבר שזה היה דבר די גדול – פירוט רציני בויקיפדיה]. "ניסינו לאתר את מי שצילם, על מנת להסדיר את עניין זכויות היוצרים. מסתבר שהצלם האמריקאי שצילם את התמונה החליט לתעד את ארץ ישראל, ושלח לכל מיני מכרים וחברים מצלמות בכדי שיתחילו לצלם. הוא ליקט במהלך השנים 13-14 אלף תמונות של היישוב בישראל שפותחו במעבדה שהיתה במושבה האמריקאית. באמצע המאה העשרים נתרמו מרבית התמונות לידי הקונגרס האמריקאי, ובכך שוחררו מזכויות יוצרים וניתן היה להשתמש בהן".

מתוך האוסף של אמריקן קולוני

מתוך האוסף של אמריקן קולוני

"גיא הציע שנצבע את התמונה. השגתי את התמונה ברזולוציה מאוד גבוהה, נסעתי אליו הביתה ועברנו חלק-חלק. ממש הרגשתי שאנחנו מקימים את התמונה לחיים. אמרתי שאני רוצה לשים את עצמי בתוך התמונה, אבל בקטן. קצת כמו פורסט גאמפ. כמה חודשים קודם לכן צילם אותי אדם נישמע, שעובד בשנים האחרונות בין היתר עם נעם רותם. נעם ואני חברים טובים, והוא קישר בינינו. אדם צילם אותי ביפו, והחלטתי לשלב תמונה זו בעטיפה".

על הקליגרפיה מספר נובלמן: "הגעתי למסקנה שיהיה נכון להשתמש בכתב יד על גבי העטיפה. נתקלתי בחשבון אינסטגרם נהדר בשם Letteresque, שמתחזקת אותו גיתית רפאל. שלחתי לה מייל והיא ענתה מיד שהפרויקט מעניין אותה. שלחתי לה את התמונה והיא יצרה כמה וכמה דוגמאות של פונטים שונים – בחורה סופר מוכשרת. היא אמנית קליגרפיה, ויושבת עם עט כמו פעם. באיזשהו שלב גיא נאלץ לפרוש מהעבודה על העטיפה והיינו בלחץ גדול של זמן. יצא כבר הסינגל הראשון והשני היה בדרך, והיינו צריכים לרדת לדפוס. גיתית אמרה שהיא כבר תשלים את העבודה על העטיפה וכך היה".

קליגרפיה של גיתית רפאל, מתוך העטיפה

קליגרפיה של גיתית רפאל, מתוך העטיפה

את כל המילים כתבה רפאל בקליגרפיה, וכל הצד האחורי כלל פוסטר ייחודי. "הלכתי ואיתרתי כל מיני תמונות מאמריקן קולוני. התמונה שכוללת את הטקסט עם 'הסוס ממריא' נצבעה על ידי גיתית, אותם הגמלים בתמונה נותרו בשחור-לבן – יש בהם משהו מת, רוחות רפאים שכאלה. בגב של העטיפה יש תמונה של אניה טובעת, שהתחברה לי לשיר המלחים 'בילי באד'". על ה- CD עצמו מודפסת מפה של יפו מלפני 200 שנה שמצאתי, והוספתי עליה רחובות או מקומות שיתקשרו לאלבום – למשל Prince Julian Court כרפרנס לג'וליאן, הבן שלי; או  Shadmi & Shilansky Ways, על שם שניים מהנגנים שמלווים אותי [נעמן שדמי ויונתן שילנסקי]".

באלבום הראשון מופיע צילום גדול של נובלמן, באלבום השני מופיע איור ואילו האלבום הנוכחי הוא בכלל צילום עיר בבסיסו. "ידעתי שהאלבום ייקרא 'יומי הוא חלום' – מצד אחד היום שלי, משהו ריאליסטי, ומצד אחר חלום. ריאליזם שצריך להישבר איכשהו. אם אעשה אותו מאויר, הוא לא יהיה ריאליסטי. הבנתי שצריך להיות שילוב. נכון, אנשים שומעים פחות דיסקים היום, אבל יש פה פוסטר ממש יפה וקליגרפיה נהדרת ובהחלט יש לזה ערך מוסף לטעמי".

***

יאללה בכפיים

יאללה בכפיים!

לפני כמה חודשים ערך שי נובלמן מופע בבארבי לציון 12 שנה (מספר עגול) לצאת How to be shy, האלבום הראשון. לא הייתי בהופעה, אבל אחי היקר והאהוב שלח לי בלילה תמונה משם, נושא את נובלמן על הכתפיים שלו דרך הקהל. אין לי מושג איך זה קרה בדיוק, אבל הוא אמר שהיה אדיר ממש. במוצ"ש ה- 31.5 שבא עלינו לטובה ממש בקרוב, נובלמן חוזר לבארבי למופע חגיגי וגדוש אורחים עם שירי האלבום החדש והיפה הזה. יש מצב טוב שאני שם, בואו להגיד לי שלום!

ממתק לסיום - עטיפת הסינגל Girlfriend מהאלבום הקודם, שאייר לא אחר מאשר דוד פולונסקי!

ממתק לסיום – עטיפת הסינגל Girlfriend מהאלבום הקודם, שאייר לא אחר מאשר דוד פולונסקי!

 

שי נובלמן – "יומי הוא חלום", 2013. צילום שחור לבן: אמריקן קולוני ירושלים, צילום של נובלמן: אדם נישמע, צביעת עטיפה קדמית: גיא ביבי, קליגרפיה, ושאר החוברת: גיתית רפאל.

Read Full Post »

קילר הלוהטת / דופקים את הלבנים, 1985

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

קודם כל: שימו פליי

דבר העורך: והפעם – פאנק ישראלי!

קילר הלוהטת היתה שם לזמן קצר. היתה, ונעלמה מן הציבור לתקופה ארוכה, מותירה אחריה אלבום נדיר להשגה ומעמד קאלט שכזה. שנים לאחר מכן, ערך סולן ומנהיג הלהקה יורם מארק-רייך מחווה מהיפות שראיתי בארץ בהיקפן לשחזור המוסיקה (כולל הוצאה מחדש של כל החומרים שאי פעם הקליטה קילר בשנות קיומה, תוך השקעה כספית גדולה בשחזור החומר הישן לפורמט דיגיטאלי) ותיעוד מאורעות הלהקה. אני ממליץ בחום, גם לאלה מכם שלא מכירים או מתחברים לסגנון, לקרוא את אחת הביוגרפיות המהנות שנכתבו על להקה ישראלית, כתובה בהרבה עניין, הומור וכנות. על הלהקה ועל העטיפה הפרובוקטיבית (כמה כאלה כבר יש לנו?), אתם מוזמנים לקרוא כאן.

במה מדובר: קילר הלוהטת היא ככל הנראה להקת הפאנק-רוק הראשונה בישראל. הלהקה הוקמה ב- 1976 על ידי יורם מארק-רייך וירון דקל, שני תיכוניסטים חיפאים בני 16. חברים רבים התחלפו בהרכב, וניתן למנות בהם את אסף מרוז (לימים המתופף של איפה הילד) ואת גיל אלון (גיטריסט להקת אתניקס, מאוחר יותר). בסיסטית הלהקה היתה מוניקה סקס, ויהלי סובול, שנמנה על מעריצי הלהקה, היה עתיד לקרוא להרכב שלו בעקבותיה.

קילר הושפעה מהגלאם-רוק הבריטי, הפאנק והרוק הכבד ויצרה לראשונה גירסה מקומית משלה לסגנונות אלה. הלהקה היתה ידועה בהופעותיה הפרועות. בהופעת ערב יום העצמאות, בבמה המרכזית בחיפה, עלו שוטרים לבמה והפסיקו את המופע בטענה שכבר אחרי חצות (מגוחך, נכון, אבל לא לשכוח שמדובר בחיפה, עיר הפועלים…). הלהקה המשיכה לנגן לצד זעקות העידוד הקהל, וגם לאחר שהמשטרה ניתקה את החשמל, המתופף המשיך להרעיש עד שגררו אותו מהבמה. מאיר לוי, קלידן הלהקה, פיתח קריירה צבאית (לימים סגן מפקד מצ"ח) ונהג להופיע בפנים צבועות ועם הגב לקהל, על מנת שלא יזהו אותו (הקהל חשב שזה גימיק).

רוני בראון, אז בכיר ב- CBS, חיבב את הלהקה וסייע להם עם הפקת הסינגל "לא רוצים לרקוד עם מירי". ב- 1985, כאשר הקים את הליקון, סיפח בראון את קילר והוציא את האוסף "דופקים את הלבנים". האלבום, שאת מילותיו ולחניו כתב מארק-רייך, כלל את הלהיטים "אני רוצה להיות ראש ממשלה", "עיר של בתולות" ו"יורדים עלייך כאסח". אז של מי התחת המסתורי שעל העטיפה?

אז ככה: ובכן, קוראים יקרים, האמת היא ש…פשוט לא יודעים. את מגי שרם, שעיצבה את העטיפה לא הצלחתי לאתר. יורם מארק רייך, סולן ומנהיג הלהקה מספר: "צר לי לאכזב אותך לגבי עטיפת 'דופקים את הלבנים'. עיצבה אותה מגי שרם ב- 1985, שמיד אחר כך עזבה את ישראל לטובת ארה"ב, ואין לי קשר איתה. כל הפרטים אצלה. קיבלתי עטיפה מוכנה. ללא הסברים".

חברי הלהקה על עטיפת דיסק הבונוס

"השאלה של מי התחת הזה תמיד עולה כשמראיינים אותנו", הוא מוסיף. "הרבה ניסיונות לפתור את התעלומה נערכו במשך שנים. היו גם שהגדירו את התחת כ"יוניסקס", כי לא ברור אם זה ישבן של בחור או בחורה".

"בהופעות המעטות שהלהקה קיימה החל מהוצאת האלבום (קיץ, 1985) ועד לפירוק הלהקה באותו קיץ, תמיד ביקשו מאיתנו להפשיל מכנסיים ולהפנות את התחת לקהל למטרות זיהוי. בהופעת הפרידה שערכנו אותו קיץ בקולנוע דן, שנחשב היה אז להיכל הרוק החשוב ביותר בישראל, עלה לבמה מעריץ משולהב, חייל במדים, עם נשק, הפשיל את מכנסיו ותחתוניו לטובת הקהל, אבל היה ברור שהתחת שלו זרוע חצ'קונים, רחוק מלהיות התחת הענוג שעל העטיפה.

התחת שעל העטיפה סייע לכולנו להשיג בחורות. כאשר מעריצות תהו של מי התחת שמופיע שם. תמיד ענינו שהן מוזמנות לבדוק את הסוגייה באופן אישי, והרבה פעמים זה באמת קרה".

דופקים את הלבנים - מהדורת 2010

האלבום יצא ב- 2010 בהוצאה מחודשת (להאזנה ולרכישה בבנדקמפ) בתקליט כפול, הכולל את שירי התקליט המקורי לראשונה בדיסק, בצירוף בונוסים ושירים גנוזים. בהוצאה המחודשת של האלבום השתנה הלוגו וקיבל מראה עכשווי יותר, ונוספה גם נשיקה על התחת. המעצבת גיתית רפאל מספרת: "חשבנו יחד (יורם ואני) איך להציג אלבום שכבר יצא לפני עשרות שנים, כאשר הפעם הוא מוקלט באמצעים טכנולוגיים עדכניים ויש בו תוספת של כמה שירי בונוס. היה נדרש להעביר את המסר שמדובר באותו אלבום אבל שיש בו קריצה עכשווית. את העטיפה קיבלתי כעטיפת אלבום מודפסת, אותה סרקתי ומיקמתי בצורה כזאת ששוליה נראים על גבי הדיסק, שיהיה מובן שהעטיפה סרוקה כפי שהיא. הלוגו הישן הוחלף בלוגו חדש שההשראה אליו היתה מהלוגו המפורסם של להקת AC/DC. על התחת הוספתי נשיקה ממעריצה אלמונית שגם אחרי כל אותן שנים נשארה נאמנה. הפעם (בניגוד לתקופה שבה האלבום המקורי יצא), הדיסק הוצג בחנויות עם מדבקה שמסתירה את התחת, דבר שבאותם ימים עורר פרובוקציה".

מה עלה בגורל מוניקה סקס אתם שואלים? מוניקה סקס חיה לה בעומר באושר ובעושר עם מאיר לוי, בעלה, שהיה הקלידן של קילר.

קילר הלוהטת, "דופקים את הלבנים", 1985. עיצוב – מגי שרם. עיצוב מהדורה מחודשת – גיתית רפאל ויורם מארק-רייך.

Read Full Post »