נעם רותם / ברזל ואבנים, 2011
"התעוררתי בלי אויר על המיטה הלבנה
לא הצלחתי להסביר מה צעקתי משינה
היו לי חלומות רעים, הלוואי שלא היו אמת
מתחמק ממבטך, ואני חייב לצאת
והנה יום חדש מתחיל, אני חוצה את הכבישים
אל השדה מאחורי המפעלים הנטושים
שם כל החלומות הופכים לאלף רסיסים קטנים
יושב על הר אשפה רואה ברזל ואבנים"
מתוך שיר הנושא "ברזל ואבנים", מילים נעם רותם
קודם כל: שימו פליי [איזה גיטרות ג'וני מאר, הא?]
דבר העורך:
לפני מספר שבועות ערכתי סקר בדף פייסבוק של"סיפור כיסוי" (איך עוד לא הצטרפתם?!) בנוגע לאלבום הבא שיפורסם באתר. אתם בחרתם את ברי סחרוף החדש והמשובח (שפורסם כאן), אבל החלטתי בכל זאת לתת את הכבוד הראוי גם לסגנו בסקר, נעם רותם, שאני אוהב מאוד.
נעם רותם ממוקם היטב ובאופן מובהק בקטגוריה הגדולה (יתר על המידה) שנקראת "הרוק הישראלי". בניגוד לאמנים רבים בז'אנר, אני חושב שרותם אחד המעטים שבאמת ראוי לשיוך הזה. מעבר לסאונד, לגיטרות ולשירה המאוד ישראליים, רותם עושה רוק כמו שרוק צריך להיות. עם טקסטים מחוספסים, ישירים, מטלטלים ובועטים, ככה זה צריך להישמע. מטיח לך את האמת בפרצוף, בלי פוזות, בלי הגזמות ובלי זיוף. אלבומו הקודם "עזרה בדרך" היה כל כך ישיר וכואב שזה שורף מבפנים. בקונטקסט שבו הם נכתבו, שירים כמו "חרב דמוקלס" ו"שיר מהקומה התשיעית" (זמינים להאזנה גם באתר של רותם) מסוגלים לגרום לחסרי הרגש שביניכם להעלות נצנוץ קל בעין. היי, אפילו "איתו לנצח" מימי קרח תשע היה כנראה השיר הראשון שדיבר בצורה כל כך מפורשת על יחסים חד מיניים. נכון שהנושאים שבהם הוא עוסק השתנו רבות לאורך השנים, כשם שהוא עצמו התבגר והשתנה, אבל זה מצוין. שירי מחאה חברתית של שלום חנוך, או שירי שלום של אביב גפן שיוצאים היום נשמעים כבר כמו שטנץ שחוק ולא בועטים ומטלטלים כפי שהיו במועד צאתם. נעם מצליח להשמע אמיתי עם צאת כל אלבום שלו, ואתה יודע שהמילה מייצגת היטב את מה שהוא מרגיש וחווה מנקודת מבטו באותו רגע. רותם הוא תמלילן אינטליגנטי (כיף שיותר ויותר מוסיקאים נעזרים בטקסטים שלו בשנים האחרונות) שתמיד מצליח להותיר מקום של סקרנות לאן הוא ימשיך ויתפתח.
במה מדובר:
נעם רותם החל את דרכו כסולן להקת קרח תשע בהיותו בן 19 (אולי איחוד וחימום של סוויד עוד חודש, לזכר הימים הטובים?). אחרי 2 אלבומים יצא לקריירת סולו, כשב- 2004 יצא אלבומו הראשון "חום אנושי" (כולל "הומור" של שלומי שבן, שלוש שנים לפני שהופיע ב"עיר"). אלבומו השני, "עזרה בדרך", עסק במחלת הסרטן שתקפה את אשתו ובמותם של מכרים, וזכה לתשבוחות מקיר לקיר. לאחרונה יצא אלבומו השלישי, "ברזל ואבנים" בהפקתו של אביחי טוכמן ובשיתוף עם המפיק גארת' ג'ונס (שעבד הרבה עם דפש מוד). האלבום עוסק יותר בנושאי יומיום וחוויות אישיות, וכולל בין היתר את "ברזל ואבנים", "קראת לי קין" ו"סופת בדידות" (המצוין!).
אז ככה:
משחק עם קונספט המבוכים, נסיון ראשון
את העטיפה עיצב אדם אוהב-עמי, שמלווה את נעם רותם בשנים האחרונות (כולל העטיפה של אלבומו הקודם "עזרה בדרך", שאולי תקבל אף היא פוסט ביום מן הימים). "אדם ואני עובדים כבר כמה שנים ביחד", מספר רותם. "הוא מעצב ומצלם את כל העטיפה הגראפית הקשורה אליי (פוסטרים, פלאיירים, אינטרנט), ואני משתדל שלא להתערב…"
העטיפה עברה מספר שינויים עד שהגיעה לתצורתה הסופית. אדם מסביר: "התחלתי בעצם לבד, ועלה רעיון של שימוש במבוכים. השירים מדברים הרבה מאוד על לבטים וסוג של דילמות פנימיות, בעיות שבין אדם לעצמו אם אפשר להגיד. המוזיקה מושכת מאוד לכיוון של אייטיז, של רוק המופק היטב אך לא מופק מידי, של משהו ישיר ומדוייק. חשבתי שעם מבוכים אפשר לשחק הרבה, לעשות משהו שבבסיסו הוא מאוד פשוט גרפית, צבעים פשוטים, צורות פשוטות, אך זה משהו שניתן לשחק עם השילובים שלו ולהגיע לתוצאות מעניינות – מבחינת הרעיון, הסימבוליקה שמאחורי המבוך, והמחשבות הפנימיות של בנאדם.. סה"כ די מדברת בעד עצמה".
קונספט המבוכים, נסיון שני
במקביל, יצאו השניים לליל צילומים, שהתחיל מאוחר ונמשך אל הבוקר המוקדם – למטרת האלבום, למטרת יח"צ, לא לגמרי ברור. רותם מספר: "ידעתי שאני רוצה בעטיפה את הר האשפה שרואים מחלון הבית שלי, ושאני עובר לידו בכל פעם שאני יוצא מהעיר (ההר מופיע גם בשיר הנושא "ברזל ואבנים"). ניסינו לצלם אותי על רקע ההר, אבל זה לא יצא כפי שציפינו". רעיון לניסוי קטן ואחרון הניב דווקא את התוצאות המעניינות ביותר, שלבסוף התגלגלו גם לשימוש באלבום עצמו. "אדם הציע להקרין עליי את הנוף הזה בסטודיו. ניסינו כל מיני רקעים, ביניהם את ההר, כשאני עומד מול המקרן ואדם מצלם".
אדם: "הגענו עקב המלצת נעם למקום שמדבר אליו ומתכתב גם עם אחד השירים, סוג של הר-אשפה המוזכר בשיר הנושא באלבום. היו נסיונות ליצור עטיפה גם מתמונות אלו, אך לבסוף רעיון לניסוי קטן התגלגל גם לשימוש באלבום עצמו. צילמנו את נעם כאשר התמונות מאותו סשן, מוקרנות עליו ועל קיר לבן פשוט. היו נסיונות לשלב את המבוך, היו ניסיונות לשלב את אותו הר-האשפה ולבסוף מכל החומרים האלו נולדה העטיפה.
נעם מספר: "אדם בחר את התמונה עם הידיים על הראש, שנתנה תחושה של סוף מסלול מתיש, אולי של שבוי, או של השלמה? – אני חשבתי שהוא קלע בדיוק לרעיון שמאחורי האלבום. הוא בחר פונט גדול, אני חושב בכדי לתת לכל העניין תחושה של מרחב פילמוגראפי. בעטיפה הפנימית השתמשנו בתמונה מתוך ההקלטות, אולם ברגע האחרון חשבנו שתמונה מהופעה תתאים יותר לרוח האלבום". ואילו אדם מסכם: "היו נסיונות לשלב את המבוך, היו ניסיונות לשלב את אותו הר-האשפה ולבסוף מכל החומרים האלו נולדה העטיפה.אני אישית מאוד שמח על כל הניסיון הזה, נעם יודע איך להדריך אותי, במקביל לשמירה מלאה על חופש פעולה שלי, להגיע לתוצאה המינימלית, התמציתית והפשוטה ביותר, איך לרדת מרעיונות "מורכבים" ואיך להוציא דווקא מהפשוט ביותר, תמונה וטקסט, את המקסימום אוירה – וזה שיעור חשוב".
נעם רותם, "ברזל ואבנים", נענע דיסק, 2011. צילום ועיצוב – אדם אוהב-עמי.
סיפור, כיסוי. 