ג'ירפות – משוחח עם כסא, 1999

ג'ירפות / משוחח עם כסא, 1999

היא תלויה באוויר..תפסי! תפסי!
"אני רוצה למות!"
תתאבדי,
רק חכי עד צאת המועד.

מתוך "שיטין"

 

 

 

 

 

 

 

 

 

קודם כל: שימו פליי (איזה נוסטלגיה של קליפ, יא אללה)

דבר העורך: קרה לכם שהתעוררתם באמצע הלילה והפרווה שלכם היתה ספוגה בזיעה קרה? אז זהו, שלי ממש לא. סביר להניח אפילו שהעברתי תחנה בפעם הראשונה ששמעתי את "וואו" (היי, תודו שאני לא לבד פה). כמה שנים מאוחר יותר, זה כבר היה סיפור אחר לגמרי. אני מאוד אוהב את ג'ירפות, הרבה בזכות הטקסטים הבלתי מתפשרים, הגישה המקורית והקו הייחודי שאימצו. הם אפילו די מצחיקים אותי, איי מאסט סיי. "גג" היה קצת שינוי בתפנית, עם סאונד הרבה יותר להקתי ורוקיסטי, והפקה בכמה רמות מעל (ובכלל זה אלבום משובח ביותר). "משוחח עם כסא" הוא אלבום קטן יותר, עצמאי ואינטימי, ובכך הרבה מהקסם והחן שלו. ומהרגע שהתחלתי לכתוב את הפוסט הזה, הדיסק לא מפסיק להתנגן אצלי במערכת. זה ללא ספק אחד המקרים של אלבום שאתה מגלה בו עוד ועוד רבדים בכל האזנה. והעטיפה? מיד תדעו.

במה מדובר: משוחח עם כסא הוא אלבומם הראשון של ג'ירפות. מרבית חברי הלהקה הכירו בצבא, והתקליט יצא שבע שנים לאחר שהתחילו לנגן ביחד. הלהקה ידועה בטקסטים הלא שגרתיים שלה, המשוטטים בין חוסר שפיות לשנינות אינסופית. "משוחח עם כסא" נחשב כאלבום קאלט במוסיקה הישראלית של השנים האחרונות, על אף היותו פונה בזמנו לקהל מצומצם יחסית של מאזינים. ב- 2006 שחררו את האלבום "גג" , שנחשב רציני יותר וזכה להצלחה רבה בקרב המאזינים. מתוך "משוחח עם כסא" התפרסמו השירים "וואו" ו"רמי מואשם באחזקת סמים קלים".

אני רק בת 14!

אז ככה: על העטיפה רואים שניים מחברי ההרכב מרכינים את ראשם בכסא מטוס, כפי שמדריכים בחוברות הבטיחות בטיסה. לנסות לפרשן ולהסביר את ג'ירפות זו גדול עליי בכמה מידות, אז השרביט עובר לגלעד כהנא, הביג צי'ף, שייתן את דעתו בעניין. "הרעיון עלה לי בטיסה לחו"ל. הסתכלתי בחוברת האיורים שבגב הכיסא מולי, זו שמתארת מה עושים במקרה של חירום והרגשתי שזה מדבר על החיים שלי. בעיקר תנוחת ההתכוננות להתרסקות. לא לדעת מתי יבוא הבום, אבל הוא לבטח יגיע. הרגע שבו החיים שלך יתנפצו לרסיסים. כולך מתוח ומכווץ לקראת הבלתי נמנע. לכן בעטיפה שילבנו את האיורים מתוך הברושור המקורי שהוליד את הרעיון (בנוסף לצילומים)".

סקיצה ראשונית לעטיפה (איור: גלעד כהנא)

אחרי שנסגר הקונספט, עשו לו ברייק-דאון ותוכננו פרטי הצילומים. הסקיצה הראשונית אוירה על ידי כהנא עצמו ונשמרה אצלו עד היום. בהמשך, התמונות צולמו על רקע לבן, בסטודיו של הצלם רונן ללנה, ביום שהחל בשמונה בבוקר והסתיים רק באחת בלילה. חברי הלהקה הצליחו להשיג ארבעה מושבים מחברת תעופה (שתי שורות של שני מושבים). ליום הצילומים הגיעו הג'ירפות עם רעיונות סגורים, שלוו גם עם אילתורים במקום.

גלעד כהנא מוסיף ומספר: "מרוב שרונן ללנה ואני התכוננו לקראת יום הצילום, כלומר הכנו מעין תסריט לכל הצילומים: צילומים של כולם על הכיסאות, נחים, בזמן תאונה. צילומים של כולם יחד עומדים, עם ז'קט, בלי ז'קט . צילומי יחיד של כולם… פרט לצילום היחיד שלי, את זה שכחנו". תמונתו של הסולן אולתרה ברגע האחרון באחת בלילה,  והיא היתה בסופו של דבר לעטיפה של הסינגל הראשון "וואו".

ג'ירפות, "משוחח עם כסא", 1999. צלם – רונן ללנה, ע. צלם – עמית ישראלי. עיצוב – דור כהן, ג'ירפות.