אז למה, בעצם?

אני נמנה עם קבוצה (די קטנה, אם להודות על האמת) שעדיין ממשיכה לקנות דיסקים. אז אחרי כל הפרצופים של "תן לי באמת סיבה טובה למה אתה עושה את זה", הצלחתי להתנקז כנראה לשתי סיבות עיקריות:

הראשונה היא מעין סיבה ערכית שכזו. שאם אמן שאתה מעריך השקיע את מרצו, זמנו וכספו בשביל שאתה תוכל ליהנות מפרי עמלו, זאת הדרך להגיד לו "סחבק, כל הכבוד, המוזיקה שלך עושה אותי מבסוט, תמשיך עם מה שאתה עושה, זו תרומתי הדלה". יגידו כל המקטרגים שאמן אמיתי לא עושה את זה בשביל הכסף, אז שיגידו. הם יודעים שכמו כל בעל מקצוע אחר זה לא באמת נכון ב- 99% מהמקרים.

והשנייה, שהיא יותר רלוונטית לענייננו, היא העטיפה. כל חובב מוזיקה אמיתי מכיר את התחושה הזו של להיכנס לחנות, לבחור אלבום שבא לך לשמוע, לחזור הביתה, לפתוח את הניילונים, לשים את הדיסק במערכת ולהתחיל לקרוא את העטיפה מההתחלה עד הסוף. לראות אם אתה מכיר את האמנים שהשתתפו. ולעבור על הקרדיטים. ואחרי פעמיים-שלוש (בהנחה שלא נפלת על אלבום גרוע במיוחד) להתבונן בעטיפה ובעיצוב שבחר האמן לשלב במוזיקה שלו. הרבה פעמים, העטיפה מצליחה להעביר בצורה כוללת יותר הסתכלות מלאה על היצירה שאתה מחזיק ביד. את אותו זיקוק של מחשבה שלא הצלחת לגבש תוך כדי האזנה רצופה. כזה שגם כעבור זמן רב, יהיה שם ויתמצת באופן ויזואלי את כל חוויית ההאזנה שלך. שלום והמאפרה, מתי כספי והפעמון, שבן חוצה את קיבוץ גלויות, תיסלם נמנעים מלהסתכל על הבחורה העירומה – כולם הצליחו לקלוע לתודעה ולתמצת אלבום שלם בתמונה.

האתר הזה מיועד לכם. אלה שנהנים מהצד הויזואלי של המוזיקה. אלה שרוצים לשמוע על עטיפת האלבום, ועל איך הוא נעשה, ולמה. אנחנו מדינה קטנה וביצתית, ולכן אני אעשה מאמץ עילאי להשמיע את אודות תהליך עיצוב העטיפה מפי המעצבים, הצלמים או האמנים עצמם, כדי לקבל תמונה מלאה יותר.